בר"ע 8419-04-13

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית בקשת המבקש לחופשה לצורך ערעור על החלטת בית המשפט האזורי תל אביב-יפו. החלטה זו אישרה את בקשת המשיב לתביעה ייצוגית בעילה של אי ביצוע הפרשות לפנסיה, אך דחתה את הבקשה לתביעה ייצוגית בגין ניכויים שלא כדין מהשכר. הרקע לתיק הוא סכסוך עבודה בין המבקשת לבין המשיב, שהגיש בשנת 2008 תביעה לשכר והטבות שלא שולמו, שכללה בקשה לאישור תובענה ייצוגית. לאחר היסטוריה פרוצדורלית ארוכה, פסק בית המשפט המחוזי לטובת אישור חלקים מסוימים בתובענה הייצוגית, תוך דחיית אחרים. המבקשים ביקשו לערער על החלטה זו בפני ערכאה גבוהה יותר, אך השופט דחה את בקשתם בנימוק של חוסר כשירות משפטית ושיקולים פרוצדורליים. החלטה זו שלא לאשר חלקים מהתביעה הייצוגית נובעת מממצאי בית הדין האזורי לפיהם המבקש נשא בנטל ההוכחה ולא הוכיח עמידה מלאה בהפרשות לפנסיה, למשיב הייתה עילת תביעה אישית והוא יכול היה לייצג באופן הוגן את הקבוצה הייצוגית, והמבקש לא ניסה במידה מספקת לאתר ולפצות עובדים שנפגעו. בנוסף, קבע בית המשפט כי חששותיה של המבקשת מפני פגיעה במוניטין והקצאת משאבים אינם גוברים על הצורך בתביעה ייצוגית. כתוצאה מכך, אישר השופט את החלטת בית המשפט המחוזי והורה למבקש לכסות את הוצאות המשיב.