דב"ע נו/216 - 3

תקציר

פסק הדין דן בתוקפה של תניה חוזית עליה חתם עובד המגבילה את חופש העיסוק שלו לאחר סיום העסקתו. העובד המדובר עבד בחברה שסיפקה שירותי תחזוקה ותיקון אנלייזרים בשתי חברות, וקודם במהלך כהונתו להיות מנהל צוות התחזוקה והתיקונים של המכשיר האמור. מחלוקת בנוגע לתנאי עבודתו הובילה אותו להתפטר בשנת 1995, ולאחר מכן פנתה אליו חברה אחרת, א.פ.ס.ק, לעבוד על אותם אנלייזרים באותן שתי חברות, שכן א.פ.ס.ק זכתה במכרז להפעלתם. המעסיק לשעבר פנה לבית המשפט על מנת לאכוף את התניה החוזית עליה חתם העובד אשר הגבילה את חופש עיסוקו למשך שנתיים לאחר סיום העסקתו, וביקש להאריך את התקופה בה העובד לא יכול היה לעבוד באותו תחום. בית הדין הארצי לעבודה פסק לטובת החברה, קיבל את הערעור והאריך את התקופה שבה נאסר על העובד להתחרות במעסיקו לשעבר עד סוף מרץ 1997. בית הדין הכיר בזכותו של העובד לחופש עיסוק, אך איזן אותה עם זכותו של המעביד לחופש חוזי וזכויות קנייניות על סודות מקצועיים ורשימות לקוחות. בית המשפט הכיר בידיעתו ובמומחיותו של העובד טרם הצטרפותו לחברה כגורם מקל, אולם שיקולים אחרים גברו עליו כגון חובת העובד לשמור על סודות החברה והעובדה שחתם על החוזה בידיעת תנאיו. דעת המיעוט העדיפה את זכותו של העובד לחופש העיסוק ואת תום הלב שבו התנהל וקבעה כי די בתקופה של שנה. בנוסף, הודגש כי דיני העבודה צריכים להעניק הגנה רבה יותר לעובדים בשל עמדת המיקוח החלשה שלהם בדרך כלל.