ע"א 529/76

תקציר

המקרה סובב סביב זוג נשוי שעלה לישראל בשנת 1946. האישה טענה כי מחצית מהכספים שהופקדו בקופות הגמל על שם בעלה שייכים לה. מקורם של הכספים המדוברים במשכורתו ובהשקעותיו של הבעל. בני הזוג ניהלו מערכת יחסים רעועה, שהתאפיינה במריבות בלתי פוסקות ואפילו בהגשת גירושין בתחילת שנות החמישים, שנדחתה מאוחר יותר. היו להם גם גרסאות שונות לגבי האם האישה עבדה מחוץ לבית. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת האישה, והוביל אותה לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון, בפסק דין שכתב השופט י' כהן, אישר את החלטת בית המשפט המחוזי. בפסק הדין הודגש כי הכספים המדוברים היו אך ורק פרי עבודתו של הבעל וכי תרומתה של האישה כעקרת בית וכאם הייתה בעלת ערך לא פחות. עוד ציין בית המשפט כי לא הוכחה הסכמה משתמעת בין בני הזוג להתחלק בנכסים באופן שווה. ההחלטה נסמכה במידה רבה על מערכת היחסים הסוערת בין בני הזוג ועל היעדר ראיות התומכות בטענות האישה. בנוסף, הדגישה השופטת בן-פורת את ההליכים המשפטיים התלויים ועומדים שיזמה האישה באנגליה בענייני גירושין, משמורת, מזונות וזכויות רכוש, שחפפו להליכים בישראל. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, ובכך חיזק את החלטת בית המשפט המחוזי והורה לאישה לשאת בהוצאות המשפט של הבעל.