בג"צ 338/81

תקציר

פסק הדין עוסק בפרשנותו ויישומו של חוק שירות קבע (גמלאות) ותיקוניו. העותרים, שישה עשר אלופים לשעבר בצה"ל שפרשו לפני 1 באפריל 1978, ביקשו ליהנות מהחלטת ממשלה משנת 1979 שהגדילה את זכויות הפנסיה של רב-סרנים וקצינים בכירים יותר המשרתים בצבא לאחר 1 באפריל 1978. ההחלטה התבססה על סעיף 53(א) לחוק, המאפשר לממשלה להגדיר תפקידים מסוימים כ"מיוחדים" ולהאריך את תקופת השירות לצורכי חישוב פנסיוני. העותרים טענו כי הימנעותה של הממשלה מלהחיל החלטה זו רטרואקטיבית מהווה מעשה של הפליה פסולה וחורגת מסמכותה. עם זאת, בג"ץ קבע כי סעיף 53(א) חל רק על חיילים משרתים ולא על גמלאים. בית המשפט פירש את החוק ותיקוניו כמצביעים על כך שהזכויות לפנסיה מתגבשות במועד הפרישה. לפיכך, התוספת הבדיונית של זמן השירות אינה חלה רטרואקטיבית על מי שכבר פרש. יתר על כן, השופטים הסכימו כי חקיקת משנה, כמו חוקי הכנסת, חלה בדרך כלל באופן פרוספקטיבי. למרות שקיים שיקול דעת מסוים לתחולה רטרואקטיבית במגבלות, סעיף 53(א) מרמז כי החלטת הממשלה צריכה לחול באופן פרוספקטיבי בלבד. סמכות הממשלה מוגבלת להגדרת תפקידים מיוחדים ולהארכת תקופת השירות; היא אינה יכולה לקבוע מועד רטרואקטיבי להשפעת ההחלטה. לפיכך, העתירה נדחתה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.