רע"פ 1825/09

תקציר

במקרה זה, שלושה שוטרים ישראלים הואשמו בתקיפת אדם וגרימת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, וכן בשימוש לרעה בכוח העבודה ובפזיזות ורשלנות בנשק חם. האירוע התרחש בשעות הבוקר המוקדמות של ה-27 ביולי 2005, אז ניגשו השוטרים למתלונן, ערכו עליו חיפוש ולאחר מכן הכו אותו. המבקשים, שהיו בין הקצינים המעורבים, הורשעו בבית משפט השלום בעבירות המיוחסות להם, למעט המבקש מס' 2, שזוכה מאשמת פזיזות ורשלנות בנשק. הם נידונו למאסר ונצטוו לפצות את הקורבן. המבקשים ערערו על גזר הדין ועל חומרת העונש, ונדחו על ידי בית המשפט המחוזי. טענתם העיקרית של המבקשים הייתה כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא החזיר את העניין לבית משפט קמא על מנת לאפשר חקירה נגדית של המתלונן בנוגע לראיות חדשות שעלו. עם זאת, בית המשפט קבע כי ראיות אלה אינן מתייחסות במישרין למקרה הנדון ודי בהן כדי לבחון את השלכותיהן של הראיות הנוספות בערכאת הערעור. עוד מצא בית המשפט כי גרסת המבקשים לאירועים הייתה מתחמקת ולא עקבית, בעוד שגרסתה של המתלוננת הייתה אמינה בדרך כלל. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, וגזר הדין המקורי אושר. עיכוב ביצוע העונש שהוטל על המבקש מס' 2 בוטל אף הוא, והם נצטוו להתייצב בפני הממונה על העבודות הציבוריות כדי להסדיר את עבודות השירות. סיכום מקיף זה לוכד את המרכיבים המרכזיים של הכרעת הדין בהליכים המשפטיים השונים, לרבות האישומים, ההרשעות, גזר הדין ותוצאות הערעורים.