ע"פ 3215/96

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לפרשנותו של סעיף 51י(א)(1) לחוק העונשין, לעניין עונשו של אדם המרצה עבודות שירות בגין עבירה קודמת והורשע לאחר מכן בעבירה אחרת. השאלה היא אם הגורם הקובע לתחולתו של סעיף זה הוא מועד ההרשעה או מועד גזר הדין בעבירה השנייה. בית משפט השלום קבע כי המועד הקובע הוא יום גזר הדין, מה שהוביל להמתקת יתרת עונשו של הנאשם בעבודות שירות למאסר. בית המשפט המחוזי הסכים, אך בית המשפט העליון ביטל החלטה זו וקבע כי המועדים הקובעים הם ימי ההרשעה וגזר הדין בגין העבירה השנייה, ובלבד ששניהם מתרחשים בעת שהנאשם מרצה עבודות שירות. בית המשפט העליון הדגיש כי יש לפרש את דיני העונשין כפשוטם, והיעדר כוונת מחוקק ברורה מצביע על כך שמועד ההרשעה הוא הקובע. עם זאת, מאחר שעובדות המקרה הראו כי הנאשם טרם החל בעבודות שירות בעת הרשעתו בעבירה השנייה, פרשנותו של בית המשפט העליון לא השפיעה על התוצאה. עם זאת, התיק הוחזר לבית משפט השלום לצורך מתן גזר דין, תוך התחשבות באפשרות של עבודות שירות.