ע"פ 417/87

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון התייחס למקרה בו זוכה המשיב מאשמת גרימת חבלה בכוונה עקב אי התייצבותו של התובע למשפט. המדינה ערערה וביקשה לבטל את הזיכוי. בית המשפט בחן את הליך ביטול פסקי הדין בתיקים פליליים ואת הפעלת סמכותו של בית המשפט לזכות לפי סעיף 133 לחוק סדר הדין הפלילי. נפסק כי הנוהל לביטול פסקי דין בהעדר תובע לא נקבע בהליך הפלילי, וכי סמכות זו נתונה בלעדית לנאשם. הוראת המחוקק לזיכוי במקרים של אי-הופעה משתמעת כי יש להתייחס לפסקי דין כאלה כמו לכל פסקי דין אחרים, ולא ניתן לבטלם כלאחר יד. על בית המשפט לאזן בין זכויות הפרט לבין טובת הכלל בעת הפעלת סמכויותיו לפי סעיף 133, ואל לו לערכאת הערעור להתערב אלא אם כן הייתה שקילה בלתי ראויה של אינטרסים אלה. במקרה זה, היעדר הסבר ממשי לאי הופעתו של התובע, יחד עם חומרת העבירה, הצדיקו את הזיכוי. עם זאת, רוב שופטי בית המשפט העליון פסקו בעד קבלת הערעור, דחו את הזיכוי והעבירו את התיק למשפט, תוך מתן משקל רב לחומרת העבירה ולבזבוז פוטנציאלי של משאבים שיפוטיים. השופט גולדברג הדגיש את האינטרס הציבורי בהעמדה לדין באישומים כה חמורים ואת האפשרות להטיל סנקציות על תובעים רשלנים, בעוד השופט אלון העדיף את האינטרס האישי ואת ההימנעות מהליכים משפטיים חוזרים.