רע"א 8179/13

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית בקשת המבקש לחופשה לצורך ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת. המחלוקת המקורית נובעת מתביעה שהוגשה בשנת 1997, במטרה להסיר את המסעדה של המבקשת, הממוקמת בתוך גן לאומי, בשל השתלטות בלתי מורשית. הדבר הוביל להסדר בשנת 2000, בו הסכים המבקש להרוס את המסעדה ולפנות את הקרקע. עם זאת, המבקש לא הרס את המסעדה ולא קיבל אישור לשכור מסעדה חדשה באזור. בשנת 2007 ביקש המשיב לבצע את הסדר הפשרה, מה שהוביל את המבקש לטעון להטעיה מצד מנכ"ל המשיב, והבטיח לו את השכרת המסעדה החדשה. בית משפט השלום דחה טענה זו, החלטה שאושרה על ידי בית המשפט המחוזי, והובילה לבקשת רשות הערעור הנוכחית. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על טעמים פרוצדורליים, תוך הסתמכות על תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת לערכאת ערעור לאמץ את קביעותיה העובדתיות של בית המשפט הפרוצדורלי. לטענת המבקש, הדבר מעורר שאלה משפטית כללית בדבר זכות הערעור, אך השופט דוחה טענה זו, תוך הדגשת חוקיותו של הכלל ונחיצותו להקל על הנטל השיפוטי. כמו כן, השופטת מסכימה עם ממצאי הערכאות הנמוכות ודוחה את הבקשה, תוך הדגשת חשיבותם של הליכים מסודרים לניהול מקרקעי ציבור. בקשת רשות הערעור נדחית, ובקשת המבקש לעיכוב ביצוע נדחית.