ע"פ 9009/18

תקציר

פסק הדין עסק בסיווגו של ערעור על ידי צד שלישי הטוען לזכויות ברכוש שחוט זמנית הקשור להליך פלילי. המחלוקת נסבה סביב השאלה האם יש לסווג את הערעור כפלילי או אזרחי. המערער ביקש לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שהתירה חילוט זמני של 2,006,000 ₪ הן לפי חוק איסור הלבנת הון והן לפי פקודת הסמים המסוכנים. למרות שפקודת הסמים המסוכנים מאפשרת לבעל דין להציג טענות בדבר זכויות קניין בבית המשפט ולהגיש ערעור אזרחי על החלטת חילוט לצמיתות, היא אינה מספקת במפורש דרך לצד שלישי לערער על צו חילוט זמני. הפסיקה קבעה כי ערעורים כאלה צריכים ללכת בדרך אזרחית. מספר פסקי דין קודמים, כמו Morgenstern v. מדינת ישראל ופלונית נ' מדינת ישראל, תמכה באופן עקבי בסיווג זה כאזרחי. בית המשפט הדגיש כי ההיבט האזרחי גובר בשל ההתמקדות בזכויות קנייניות, אינטרסים של המערערת ואחידות בהליכים משפטיים. שיקולים מערכתיים חיזקו אף הם סיווג זה כדי להבטיח פשטות ובהירות, תוך יישור קו עם מסגרות משפטיות רחבות יותר המסווגות ערעורים דומים כאזרחיים, גם אם הם נובעים מהליך פלילי. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין ראיות משכנעות להתייחס למקרה זה באופן שונה, ולכן הורה לסווג את הערעור כאזרחי. המערער הונחה לשלם את שכר הטרחה הנדרש ולהפקיד סכום ביטחון מתון, כאשר ההליכים יימשכו על פי פרוטוקולי ערעור אזרחי.