תר"מ 174/26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **מבוא: עקרונות יסוד בדיני תעמולת בחירות** פסק הדין דן בעתירה שעניינה הפרסומים של ראש עיריית מודיעין-מכבים-רעות, חיים ביבס (להלן: "המשיב"), בחשבונותיו הפרטיים-פוליטיים, על רקע מלחמת "חרבות ברזל". העותרת, שירה וייט, טענה כי פרסומים אלו מהווים תעמולת בחירות אסורה, בהיותם מערבים גורמים שונים האסורים לשימוש בתעמולה, כגון חיילים, נפגעי פעולות איבה וילדים, בניגוד להוראות חוק הבחירות (דרכי תעמולה), התש"ט-1959 (להלן: "חוק דרכי תעמולה") וחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הבחירות"). השופטת חנה קיציס, יו"ר ועדת הבחירות האזורית רמלה-לוד, מדגישה כי תעמולת בחירות מותרת באופן עקרוני, אלא אם כן קיימת מגבלה חוקית. היא מסבירה כי תעמולת בחירות נבחנת לפי תכליתה הדומיננטית בעיני הבוחר הסביר, תוך שימוש במבחני משנה הכוללים את תוכן הפרסום, זהות המפרסם, הפלטפורמה, עיתוי הפרסום, תכלית חלופית ועוד (פסקה 2). נקבע כי פרסום בחשבון פרטי-פוליטי, במיוחד בתקופת בחירות, חזקתו שהוא נושא אופי פוליטי, אלא אם הוכח אחרת (פסקה 2). **התמודדות עם טענת "מועמד יחיד"** נקודה משפטית מעניינת עולה בהתייחסות להגנתו של ביבס, לפיה הוא מועמד יחיד לראשות העיר. השופטת דוחה טענה זו כבסיס לפטור מחוקי התעמולה, תוך הפניה לסעיף 9(ד) לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה-1975. הקביעה היא כי גם מועמד יחיד נדרש לזכות בבחירות, ולכן הוא זכאי לעשות תעמולת בחירות על מנת להבטיח את בחירתו. מכאן, שדיני תעמולת הבחירות ממשיכים לחול עליו, גם אם מידת התעמולה עשויה להיות פחותה (פסקה 4). **ניתוח עקרוני של איסורים ספציפיים:** **א. איסור שימוש בנפגעי פעולות איבה וחיילים שנפלו (סעיף 2ב(א) לחוק דרכי תעמולה)** זהו ליבת הדיון לגבי פרסומים מסוימים. הסעיף קובע כי אין להשתמש בתעמולת בחירות בשמו או בדמותו של נפגע פעולות איבה או חייל שנפטר/נפצע עקב שירותו, ללא הסכמת בן משפחה בכתב. * **פרסום 4 (נועה מרציאנו):** השופטת קובעת כי הפרסום, שכלל תמונה של החיילת החטופה נועה מרציאנו (שבהמשך נרצחה) וכן התייחסות לאירוע הזדהות עם משפחות החטופים, מהווה תעמולת בחירות. מכיוון שהיא נפטרה, נדרשה הסכמת בן משפחה בכתב, שלא הוצגה. כפועל יוצא, נקבע כי יש להסיר את הפרסום אלא אם תוצג הסכמה (פסקה 6). זהו יישום ישיר של לשון החוק, תוך הדגשת העובדה שאיסור זה חל גם לאחר מות הנפגע. * **פרסום 8 (אלי ביבס):** כאן, העתירה נדחית. השופטת מבחינה בין פרסום דמות הנפגע לבין פרסום דמות בן משפחתו או המועמד. היא קובעת כי לא הוכחה תעמולת בחירות דומיננטית, וכי תכלית הפרסום הייתה סיוע למשפחות החטופים, ולכן יש לו תכלית חלופית. הדבר מדגיש את חשיבות ההוכחה של תכלית התעמולה הדומיננטית (פסקה 7). * **פרסום 12 (משפחות שכולות):** ההחלטה כאן מתמקדת בכך שלא נעשה שימוש בשמם או בדמותם של הנופלים עצמם, אלא רק בבני משפחותיהם. לכן, לא הופר האיסור (פסקה 8). זוהי פרשנות צרה יחסית של האיסור, המתייחסת ישירות ל"שמו או דמותו של נפגע". * **פרסומים 14 ו-15 (הנצחת חיילים שנפלו):** כאן, למרות שהפרסומים נקראו על שם חיילים שנפלו, וביבס טען להסכמת משפחותיהם, העדר הצגת אישורים בכתב הוביל להחלטה שיש להסירם, אלא אם יוצגו האישורים הנדרשים. הדבר מדגיש את הפרוצדורה הקפדנית הנדרשת להוכחת עמידה בחוק (פסקה 9). **ב. איסור ניכוס צה"ל על ידי מועמד (סעיף 2ב(ב) לחוק דרכי תעמולה)** סעיף זה אוסר על שימוש בתעמולת בחירות באופן העשוי ליצור רושם כי צה"ל מזוהה עם מפלגה או מועמד, אך מתיר הבעת תמיכה בצה"ל. * **מבחן הניכוס:** השופטת מיישמת את מבחן הניכוס, לפיו די אף ב"חשש למראית עין חלשה ועקיפה של ניכוס" (פסקה 10). מבחן זה נועד להגן על צה"ל כגוף ממלכתי שאינו אמור להיות מזוהה עם גוף פוליטי. * **פרסומים 1, 3 (אתר גיוס):** נדחו. נקבע כי אין בהם ניכוס, כי הם מציגים את פעילות צה"ל באופן כללי, ללא זיהוי עם ביבס או רשימתו, וכי אין בתמונות שהוצגו כדי ליצור רושם כזה. ההחלטה מדגישה את האבחנה בין זיהוי "מקומי" של העיר עם פעילות צה"ל, לבין זיהוי של צה"ל עם המועמד עצמו (פסקה 13). כמו כן, נדחה פרסום 3, כאשר נקבע כי הוא מהווה הודעה לציבור ויצירת גאווה עירונית, ולא תעמולת בחירות. * **פרסום 2 (ביקור בעוטף):** נדחה, תוך הדגשה כי לחיצת יד לחייל לא יצרה זיהוי של צה"ל עם ביבס, וכי הרקע ללחיצת היד היה אישי בלבד (פסקה 15). * **פרסום 9 (פצוע במלחמה):** נדחה. אושר על סמך הצגת אישור בכתב מהקצין הפצוע, ונקבע כי אין בפרסום משום זיהוי של צה"ל עם ביבס (פסקה 16). * **פרסום 11 (חיילי כיפת ברזל):** כאן, החלטת השופטת היא חידוש מעניין. היא קובעת כי למרות שבבסיסו הפרסום נועד להביע הכרת תודה לחיילים, התמונות המצורפות (קבוצתית, משוחחים וצוחקים, הדלקת נרות משותפת) "מצביעות על קרבה... במידה מספקת לצורך עמידה במבחן הניכוס", במיוחד בסמוך למועד הבחירות. לכן, הורה להסיר את התמונות. זוהי דוגמה ליישום קפדני של מבחן הניכוס, המתייחס לא רק לכותרת הפרסום אלא גם לאופן הצגתו החזותי, ובפרט כאשר הוא נעשה בסמוך לבחירות (פסקה 17). * **פרסום 13 (חיילת עופרי):** נדחה. נקבע כי אף אם ביבס תומך בשיבוץ נשים בתפקידי לחימה, הדבר מתקרב יותר ל"תמיכה בצבא הגנה לישראל", המותרת לפי הסיפה לסעיף 2ב(ב), ולא לניכוס (פסקה 18). **ג. איסור שיתוף ילדים בתעמולת בחירות (סעיף 2ג לחוק דרכי תעמולה)** הסעיף אוסר שיתוף ילד מתחת לגיל 15 בתעמולת בחירות, למעט שימוש בצילום בפעילות שגרתית. * **פרסום 5 (טקס בבית ספר):** העתירה בנוגע לפרסום זה נדחית. השופטת מצביעה על הקושי להוכיח שהתלמידים היו מתחת לגיל 15, וכי אין בתמונות בהכרח כדי להוכיח זאת. הדבר מדגיש את נטל ההוכחה המוטל על העותר (פסקה 20). **ד. איסור שימוש בנכסי ציבור ועובדי ציבור בתעמולת בחירות (סעיפים 2א לחוק דרכי תעמולה ו-75 לחוק הבחירות)** סעיפים אלו אוסרים שימוש בכספים או בנכסים של גוף ציבורי, וכן השתתפות עובדי ציבור בתעמולת בחירות. * **פרסום 6 (כיתות כוננות):** במקרה זה, ההחלטה מחלקת את הפרסום. התוכן הכללי, המתאר פעילות כיתות הכוננות, נראה כתכלית חלופית (יידוע ועידוד התנדבות). אולם, הורה להסיר את התמונה, מכיוון שהיא מציגה את המתנדבים (אף אם גבם למצלמה) וכן אדם במדי צה"ל, דבר העשוי להיחשב כשימוש ב"נכס לא מוחשי של משטרת ישראל". זוהי פרשנות רחבה של "נכס לא מוחשי" (פסקה 22). * **פרסום 10 (אימון כיתות כוננות):** גם כאן, הורה להסיר את התמונות. השופטת קובעת כי אף אם יש תכלית חלופית (חיזוק הביטחון), אין צורך להראות את ביבס עצמו בתמונות. בנוסף, גם תמונות ללא ביבס מהוות שימוש בנכסי ציבור. הדבר מדגיש כי גם כשאין איסור ניכוס צה"ל, שימוש בדמויות של מתנדבים במדים עשוי להוות שימוש אסור בנכסי ציבור (פסקה 23). * **פרסום 7 (עובדים סוציאליים):** העתירה נדחתה בשל הסרת הפרסום על ידי המשיב. **חידושים ונקודות משפטיות מרכזיות:** 1. **פרשנות הרחבה של "נכס לא מוחשי":** ההחלטה לגבי כיתות הכוננות (פסקה 22) מרחיבה את המושג "נכס לא מוחשי" של גוף ציבורי, כך שיכלול גם את דמויותיהם של מתנדבים הפועלים במסגרת גוף ציבורי, אף אם הם מופיעים מגבם. 2. **הבחנה בין תכלית דומיננטית לתכלית חלופית:** השופטת בוחנת כל פרסום לגופו, תוך שהיא נותנת משקל לתכלית החלופית שניתן לייחס לו, כגורם המפחית את עוצמתה של תעמולת הבחירות הדומיננטית. 3. **הקפדה על נטל ההוכחה:** הודגש לא פעם כי נטל ההוכחה להפרת חוקי התעמולה מוטל על העותרת. מקום שבו טענות לא הובהרו כראוי (כמו בפרסומים 3 ו-5) או שלא הוצגו אישורים נדרשים (כמו בפרסומים 14 ו-15), הדבר מוביל לדחיית העתירה או לקבלתה. 4. **ההשפעה של עיתוי הבחירות:** ההחלטה בעניין חיילי כיפת ברזל (פסקה 17) מדגימה כי הקרבה למועד הבחירות עשויה להשפיע על הערכת המצב, ולהחמיר את הנטייה למצוא ניכוס או קשר אסור, גם כאשר הקשר לכאורה פחות מובהק. 5. **השלכות עקרוניות של המלחמה:** פסק הדין משקף את הקושי שבהבחנה בין פעולות הומניטריות, הצגת מצוקה, הוקרה לגיבורים, לבין שימוש פוליטי בנושאים רגישים אלו, במיוחד בתקופת מלחמה. השופטת אף מציינת בסיום כי "נושאים שאמורים להיות מעל לכל מחלוקת... גם הם משמשים רקע לוויכוח פוליטי" (פסקה 25). **סיכום ההחלטה:** העתירה התקבלה בחלקה. הורה ביבס להסיר פרסומים מסוימים (4, 14, 15) או תמונות מפרסומים אחרים (6, 10, 11), אלא אם יוצגו אישורים נדרשים. שאר העתירות נדחו. נקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו.