ת"א 22944-04-12

תקציר

התובע, חבר קיבוץ העובד כחקלאי, נפגע בתאונה בה היה מעורב טרקטור ששימש לעבודה חקלאית והוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנפגע תאונת עבודה. התובע תבע את נהג הטרקטור ואת חברת הביטוח, בטענה כי התאונה מהווה "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנתבעים טענו כי התאונה אינה מהווה תאונת דרכים, שכן היא לא כללה שימוש בטרקטור לצרכי תחבורה ולא קמה חזקה בדבר ניצול כוחו המכני של הרכב. לחילופין, טענו הנתבעים כי סכום הפיצוי שתבעה התובעת מופרז. בית המשפט קבע, כי התאונה נופלת להגדרת תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים, שכן התנתקות חלק מרכב עומד מהווה "שימוש" לצורכי תחבורה, וקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין השימוש ברכב לבין פגיעתו של התובע. עוד קבע בית המשפט כי החזקה המרבית של ניצול הכוח המכני של הרכב חלה, שכן התאונה התרחשה בעת שהתובע ניקה את הזרוע המכנית של הרכב וניצול כוחו המכני היה חלק מייעודו המקורי של הרכב. באשר לגובה הפיצוי, פסק בית המשפט לתובע 55,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר, 50,000 ₪ בגין הפסדי שכר בגין סיום אי הכושר ו-105,000 ₪ בגין ניכוי כושר השתכרות. כמו כן פסק בית המשפט לתובע 45,130 ₪ בגין נזק לא ממוני, 37,000 ₪ בגין סיוע והוצאות לצד ג' וסכום גלובלי של 140,000 ₪ בגין הפסדי שכר עתידיים וניכוי מכושר השתכרות. לאחר ניכוי הסכומים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, סך הפיצויים שנפסקו לתובע עמד על 254,949 ₪.