עת"א 12471-05-18

תקציר

פסק דין זה דן בעתירה שהגיש אסיר נגד החלטת ועדת השחרורים בכלא כרמל לדחות את בקשתו לשחרור על תנאי. העותר, המרצה את עונשו השלישי בגין ריבוי עבירות, ביקש שחרור מוקדם לפי חוק שחרור מותנה ממאסר. ועדת השחרורים קבעה כי העותר מהווה סכנה לחברה ונדרש לתוכנית טיפול יסודית, אליה סירב להצטרף. עם זאת, בית המשפט מצא צדק בטענות העותר וקיבל את עתירתו. מתוך הכרה בהתקדמות הטיפולית שעשה, בחן בית המשפט את תכנית רש"א שהוצעה על ידי הרשות לשיקום האסיר, שכללה טיפול פרטני, טיפול קבוצתי, עבודה ומעקב אלקטרוני, ומצא כי די בה כדי לשלול את הסכנה הנשקפת ממנו. בנוסף, שקל בית המשפט את פעולות השיקום של העותר ואת הזמן שחלף מאז בקשתו הקודמת, וציין את היעדר המידע המודיעיני העדכני. בעקבות זאת הורה בית המשפט על שחרורו המוקדם של העותר, בכפוף להיתכנות של פיקוח אלקטרוני, והחזיר את התיק לוועדת השחרורים שתקבע את תנאי השחרור המפורטים. הדירקטוריון הונחה להשלים את התהליך בתוך פרק זמן מוגדר. פסק דין זה הדגיש את התערבותו המוגבלת של בית המשפט לעניינים מנהליים בהחלטות ועדת השחרורים, המתערב רק במקרים קיצוניים של פגמים מהותיים או חוסר סבירות.