עת"מ 25061-04-13

תקציר

בית המשפט החליט כי זכויותיו של העותר, מסתנן שהורשע בעבירה פלילית וריצה עונש מאסר, נפגעו כאשר החוק למניעת הסתננות הוחל עליו שלא כדין. החוק, שתוקן בשנת 2012 כדי לשלול את רישיונות הישיבה של מסתננים ולהחזיקם לתקופה של עד שלוש שנים, היה צריך להיות מיושם אחרת בעניינו של העותר. אמנם ניתן היה להחיל עליו את החוק, אך לא בוצע הנוהל הנדרש. אכן, בהליך הבקשה לא צוין כי העותר נשפט והורשע. במקום זאת, נטען כי נפתח תיק חקירה בלבד. יתר על כן, הטופס לא פירט באיזו עבירה הורשע העותר, ואף לא פירט כיצד מעשיו היוו סכנה לשלום הציבור מעבר לנוסח שנקבע. בית המשפט הדגיש כי הדרישה לחוות דעת משפטית - העלולה להביא לאובדן חירותו של אדם - צריכה להיעשות בזהירות מרבית ובבחינה פרטנית. מאחר שהדבר לא קרה, ההחלטה שלא לחדש את אשרת השהייה של העותר, יחד עם צווי הגירוש והמעצר שבאו בעקבותיו, מבוטלים. השופט הגיע למסקנה כי העתירה מתקבלת, ויש לשחרר את העותר בתנאים מסוימים.