עע"מ 8101/15

תקציר

הפנייה מתייחסת למדיניות גירוש המסתננים למדינה שלישית על ידי מדינת ישראל. המערערים, שהם מסתננים, טוענים כי המדינה השלישית אינה מדינה בטוחה וכי הסכם הגירוש שנחתם עמה אינו תקף. עוד הם טוענים כי לא ניתן לשים מסתננים במעצר בשל סירובם להסכים לגירוש. המשיבים טוענים כי המדינה השלישית אכן בטוחה וכי התקיימו התנאים הפרוצדורליים והמהותיים לגירוש אליה. עוד הם טוענים כי ההסכם תקף וכי ניתן לשים במעצר מסתננים שיסרבו להסכים לגירוש. בית המשפט קבע כי הסמכות לגרש זרים חלה לא רק על גירושם לארצות מוצאם אלא גם על גירושם למדינות שלישיות. ככלל, הסכמת המגורשים אינה נדרשת לצורך גירוש, וניתן לגרש אותם אף בניגוד לרצונם. עם זאת, במקרה הנוכחי הודיעו המשיבים כי מסתננים לא יגורשו למדינה השלישית ללא הסכמתם, וכי לא יבוצע גירוש בכפייה למדינה זו. הסיבה לכך חסויה, אך אינה מעוגנת בחוק הישראלי או במשפט הבינלאומי. כדי שאנשים יגורשו למדינה שלישית, צריכים להתקיים שלושה תנאים: המדינה השלישית חייבת להיות מדינה בטוחה; יש לעמוד בתנאים פרוצדורליים כדי להבטיח את קיום הסדר הגירוש; ויש לקבוע מנגנוני ביקורת ופיקוח נאותים על ההסדר. במקרה הנוכחי עמדו המערערים ברף הראיות ועל כן נטל הבאת הראיה עבר אל המשיבים. עם זאת, בית הדין מצא כי התקיימו כל התנאים הנדרשים לגירוש למדינה השלישית. ראשית, לא הוכח כי המדינה השלישית אינה בטוחה. שנית, התקיימו גם התנאים הפרוצדורליים. שלישית, מנגנוני הביקורת והפיקוח המתוקנים שהנהיגו המשיבים נמצאו, בנסיבות העניין, כמנגנונים נאותים ומספיקים המגשימים את התכליות המונחות ביסוד הקמתם. נכון להיום, הם מאפשרים להציג תמונה מתאימה לגבי ההיסטוריה של המגורשים. עוד קבע בית המשפט כי עמדת המשיבים, לפיה סירובו של אדם להסכים לגירוש מהווה חוסר שיתוף פעולה המאפשר את המשך מעצרו, עומדת בניגוד לדרישה כי הסכמה לגירוש חייבת להיות הסכמה אמיתית, חופשית ומרצון. לפיכך, אין לראות במחלוקת המסתננים חוסר שיתוף פעולה. עם זאת, אם מסתנן אינו מסכים להרחקתו, ניתן להחזיקו במעצר לתקופה שלא תעלה על 60 יום. בתקופה זו ניתן לנסות לשכנעו באמצעים שאינם פוגעים ברצונו החופשי או לנסות למצוא דרכים חלופיות להרחיקו בניגוד לרצונו.