ע"פ 1948/09

תקציר

הכרעת הדין דנה בספק הסביר סביב מעורבותם של ארבעה מערערים בתיק שוד ורצח שבא בעקבותיו. הראיות שהוצגו, לרבות רישומי טלפון, DNA ועדויות עדים, מציבות את המערערים ברובם המכריע בזירת הפשע וסותרות את הודעותיהם במשטרה. ניסיונם להטיל ספק במעורבותם בטענה כי אדם נוסף, ריאד, היה מעורב אינו משכנע ואינו עולה על הראיות נגדם. יתר על כן, בית המשפט קובע כי מחדלי החקירה לכאורה אינם מצדיקים זיכוי. השאלה השנייה נוגעת לזהות היורה ולאשמת המערערים ברצח. בית המשפט מסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הראיות אינן קובעות באופן חד משמעי מי מהשודדים ירה את היריות הקטלניות וכי סביר יותר שלא היה זה איימן, אחד המערערים. המערערים, ובהם איימן, נחשבים למבצעי השוד במשותף, ובית המשפט קובע כי שתיקתם ונסיבות הפשע מצביעות על כך שהיו מודעים לאפשרות של מוות. לכן, לפי סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין, כולם אשמים ברצח. בית המשפט דן גם ביסוד הנפשי הנדרש לביצוע העבירה ומגיע למסקנה כי טענת המערערים כי לא היו מודעים לירי המכוון לכאורה של אמם אינה פוטרת אותם מאחריות. לבסוף, בית המשפט מבטל את עונשי המאסר הנוספים שהוטלו על המערערים ופוסק מאסר עולם ללא תוספת. השופטת נאור והשופט ג'ובראן מסכימים עם פסק הדין.