המ"ש 2968-03-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים שעולים ממנה, בלשון המעטה: **ניתוח משפטי של ההחלטה בתיק המ"ש 2968-03-26 קעדאן נ' מדינת ישראל ואח'** ההחלטה הנדונה עוסקת בבקשה להארכת מועד להישפט בגין עבירת תעבורה, לאחר שהקנס בגין הדו"ח שולם. בית המשפט לתעבורה בחדרה, תחת כבוד השופטת עידית פלד, דחה את הבקשה, תוך ביסוס ההחלטה על עקרונות משפטיים יסודיים ופסיקה ענפה. **עקרונות משפטיים מרכזיים שעולים מההחלטה:** 1. **מעמדו של תשלום הקנס כהודאה והרשעה:** * העיקרון המרכזי שעולה מההחלטה הוא שתשלום קנס בגין דו"ח תנועה, על פי הפסיקה, מהווה **הודאה והרשעה** בביצוע העבירה, והוא כרוך בנשיאת העונש. עיקרון זה מבוסס על שורת פסקי דין של בית המשפט העליון (רע"פ 2600/22, רע"פ 7928/21, רע"פ 2342/21, רע"פ 641/19), אשר קובעים כי עם תשלום הקנס, הדיון בעבירה מסתיים במובן מסוים, והנאשם "נשא את עונשו". 2. **החרגה מכלל הדין – מקרים מיוחדים ונסיבות חריגות:** * הפסיקה מכירה בכך שגם לאחר תשלום הקנס, ניתן, **במקרים מיוחדים ובנסיבות חריגות ביותר**, להאריך את המועד להישפט. הדבר מצריך הצגת טעמים מיוחדים ונימוקים חריגים שאינם שגרתיים. ההחלטה מפנה לפסיקות בתי המשפט המחוזיים (עפ"ת (מחוזי חיפה) 80939-03-25, עפ"ת (מחוזי חיפה) 56338-05-24) שאושרו ברע"פ. * **נטל ההוכחה מוטל על המבקש:** על פי ההחלטה, המבקש הוא הנושא בנטל להוכיח את קיומם של אותם טעמים מיוחדים ונסיבות חריגות. במקרה הנדון, בית המשפט קבע שהמבקשת לא עמדה בנטל זה. 3. **התייחסות לטענת "תשלום בלא ידיעה או הסכמה":** * טענת המבקשת כי הדו"ח שולם בלא ידיעתה ובלא הסכמתה, על ידי בן דודה בתום לב ומתוך סברה מוטעית, **אינה מהווה עילה מספקת** לבקשה להארכת מועד להישפט. * **"אין זה מתפקידו של בית המשפט לברר מי הוא זה ואי זה הוא אשר שילם את הקנס"**: בית המשפט העליון (רע"פ 2600/22, רע"פ 7928/21) קבע כי בית המשפט אינו מחויב לברר את נסיבות תשלום הדו"ח, בין אם שולם על ידי המבקש, על ידי אחר, בהנחייתו או בניגוד לדעתו. * **דוגמאות רבות בפסיקה:** ההחלטה מפרטת שורה ארוכה של פסקי דין (רע"פ 394/22, רע"פ 7928/21, עפ"ת (מחוזי חיפה) 71231-09-25, עפ"ת (מחוזי חיפה) 52594-12-24, עפ"ת (מחוזי חיפה) 31089-03-24, עפ"ת (מחוזי חיפה) 6842-03-23, עפת (מחוזי חיפה) 26275-08-22, עפ"ת (מחוזי חיפה) 10915-12-22) בהם נדחו בקשות דומות, תוך הדגשת העיקרון שטענת "אחר שילם את הדו"ח" אינה מצדיקה דיה להיעתר לבקשה. 4. **התייחסות לשיהוי:** * בנוסף לטענות המהותיות, בית המשפט גם התייחס ל**שיהוי המשמעותי** בהגשת הבקשה. במקרה זה, הבקשה הוגשה בחלוף יותר משנה וחצי ממועד תשלום הקנס. שיהוי זה מהווה טעם נוסף לדחיית הבקשה. 5. **עיוות דין – מבחן מצומצם:** * ההחלטה מבהירה כי **לא די בטענה כי אחר נהג ברכב** (גם אם מצורף תצהיר) כדי לבסס חשש לעיוות דין ולהצדיק הארכת מועד להישפט. הפסיקה (רע"פ 4849/24, עפ"ת (מחוזי חיפה) 52594-12-24, עפ"ת (מחוזי חיפה) 59787-01-25) קובעת שאין בכך כדי להביא באופן אוטומטי לפתיחת ההליך. * **אי העתרות לבקשה להסבת קנס אינה מבססת עיוות דין:** ההחלטה מדגישה כי הדחייה של בקשה להסבת קנס על שם אחר אינה מהווה עיוות דין כשלעצמה (רע"פ 7709/13). 6. **נקודות רישוי ואמצעי תיקון – לא עיוות דין:** * בית המשפט מבהיר חד משמעית כי **קיומו של נזק עקב צבירת נקודות במשרד הרישוי והטלת אמצעי תיקון אינו מהווה עיוות דין**. מדובר ב"שיקול של תועלת ולא בשיקול של עיוות דין" (עפ"ת (מחוזי חיפה) 21418-12-15). * נקודות רישוי ואמצעי תיקון הוכרו בפסיקה כאינם בגדר עיוות דין (עפ"ת (מחוזי חיפה) 72629,72590-01-26, עפ"ת (מחוזי חיפה) 74456-01-24, עפ"ת (מחוזי חיפה) 58377-05-20). 7. **הוצאות משפט כתחליף – לא אפשרי:** * ההחלטה דוחה גם את הטענה החלופית כי ניתן להיעתר לבקשה כנגד תשלום הוצאות. נקבע כי **חיוב בהוצאות אינו חזות הכל ואינו יכול לבוא במקום הוכחת התנאים המצדיקים להיעתר לבקשה**. עיקרון זה נועד לשמור על עקרון סופיות הדיון, במיוחד בעבירות קנס (עפ"ת (מחוזי חי') 18315-01-23, עפ"ת (מחוזי חי') 25991-10-22). 8. **היעדר "נימוקים מיוחדים אחרים":** * לאור כל האמור, בית המשפט קבע כי לא מתקיימים "נימוקים מיוחדים אחרים" המצדיקים הארכת מועד להישפט, מעבר לאלו שנדחו. **חידושים או הדגשים מיוחדים בהחלטה:** * **הדגשת הלכת "אין די בטענה כי אחר שילם":** ההחלטה מרכזת ומדגישה במפורש את הפסיקה הענפה לפיה טענת צד ג' ששילם את הקנס, גם אם בתום לב וללא ידיעת המבקש, אינה מצדיקה פתיחת הליך מחדש. זהו חיזוק משמעותי לעיקרון סופיות הדין בעבירות קנס. * **הפרדה ברורה בין "נסיבות חריגות" לבין "עיוות דין":** ההחלטה מבחינה בין המקרים שבהם ניתן לשקול הארכת מועד (נסיבות חריגות ביותר) לבין מצבים של עיוות דין. היא מבהירה כי גרימת נזק של נקודות או אמצעי תיקון, או הטענה שאחר נהג, אינם בהכרח מהווים עיוות דין המצדיק את פתיחת ההליך מחדש. * **התייחסות לשילוב גורמים:** ההחלטה מראה כי בית המשפט בוחן את מכלול הנסיבות, לרבות השיהוי, ואינו מתייחס לכל טענה בבידוד. **לסיכום,** ההחלטה מחזקת את הפרקטיקה המשפטית הנהוגה בנוגע לבקשות להארכת מועד להישפט לאחר תשלום קנס. היא מדגישה את החשיבות של סופיות הדיון, את העומס הראייתי המוטל על מבקש הארכה, ומבהירה כי טענות שגרתיות, גם אם מבוססות על פעולה של צד ג', אינן עומדות כבסיס מוצק לבקשה כזו, אלא אם כן מתגלה עיוות דין ממשי או נסיבה חריגה ביותר, שלא הוכחה במקרה זה.