המ"ש 15002-03-26

תקציר

**ניתוח משפטי: בקשה להארכת מועד להישפט לאחר תשלום קנס (המ"ש 15002-03-26 דיאמנט נ' מדינת ישראל ואח')** **מבוא:** פסק דין זה עוסק בבקשה להארכת מועד להישפט, שהוגשה על ידי עדו דיאמנט (להלן: "המבקש") לאחר שכבר שילם קנס בגין הודעת תשלום קנס. בית המשפט לתעבורה בירושלים, בראשות השופטת מיכל שביט, נדרש לבחון את נסיבות המקרה לאור ההלכה הפסוקה והוראות החוק, תוך איזון בין זכותו של הנאשם להתגונן לבין עקרון סופיות הדיון. **המסגרת החוקית וההלכה הפסוקה:** 1. **סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"):** קובע כי עם תשלום הקנס, רואים את האדם כאילו הודה באשמה, הורשע ונשא את עונשו. משמעות הדבר היא שתשלום הקנס משכלל הרשעה חלוטה, ודין הוא שווה לפסק דין. 2. **סעיף 230 לחסד"פ:** מאפשר לבית המשפט להאריך מועדים. במקרה דנן, הבקשה הינה להארכת מועד להישפט, על אף שכבר שולם הקנס. 3. **הלכת "לא ידע ולא יכול היה לדעת":** בית המשפט העליון קבע כי יש לשקול היענות לבקשה להארכת מועד להישפט לאחר תשלום הקנס אך ורק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, כאשר הנאשם לא ידע ולא יכול היה לדעת על קיום ההליך הפלילי נגדו (ראו: רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל, רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל, רע"פ 7939/08 עזרי נ' מדינת ישראל, רע"פ 7839/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל). 4. **שאלת תשלום הקנס על ידי אחר:** נפסק כי הרשות המנהלית ובית המשפט אינם מחויבים לבדוק מי שילם את הקנס. גם אם תשלום נעשה על ידי צד שלישי, אין בכך כשלעצמו כדי להצדיק הארכת מועד להישפט לאחר תשלום הקנס (רע"פ 2937/17 פלדמן נ' מדינת ישראל). 5. **עילת "אחר נהג":** הלכה פסוקה היא כי עילת "אחר נהג" אינה מבססת כשלעצמה חשש לעיוות דין ואינה מהווה "נימוק מיוחד" המצדיק הארכת מועד להישפט. גם קיומה של תשתית ראייתית מוצקה לכך שאדם אחר נהג ברכב אינה משנה את הדין, כל עוד הנאשם לא פעל להצבעה על זהות הנהג הנטען במועדים הקבועים בחוק (רע"פ 7709/13 שמעון סאסי נ' מדינת ישראל; רע"פ 7839/08 שמעון קורנפלד נ' מדינת ישראל; רע"פ 6529/20 גוד לאק רנט א- קאר נ' מדינת ישראל). 6. **ניקוד רישוי:** הניקוד הנרשם על ידי רשות הרישוי אינו מהווה עונש, אלא אמצעי תיקון. כשלעצמו, אין הוא מצדיק הארכת מועד להישפט (עפ"ת 21114-07-19 פראנק נ' מדינת ישראל). 7. **עקרון סופיות הדיון:** בית המשפט מחויב לתת ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר שבשגרה (ע"פ (ב"ש) 4252/07 משיח נ' מדינת ישראל). **ניתוח המקרה לגופו:** 1. **תשלום הקנס כהודאה והרשעה:** המבקש שילם את הקנס ביום 08.09.2025. על פי סעיף 229(ח) לחסד"פ, תשלום זה משכלל את הרשעתו בעבירה. הבקשה להארכת מועד להישפט הינה למעשה בקשה לחזרה מהודאה ולביטול פסק דין חלוט. 2. **היעדר נסיבות חריגות:** המבקש לא הוכיח כי חל בעניינו מקרה חריג ויוצא דופן שבו לא ידע ולא יכול היה לדעת על ההליך התלוי ועומד נגדו. להפך, אישור המסירה המצורף לתגובת המשיבה מראה כי הודעת תשלום הקנס נמסרה לידי המבקש עצמו ביום 07.09.2025, וחתימתו מתנוססת על גביו. מכאן, שהמבקש היה מודע לקיומה של הודעת תשלום הקנס. 3. **תשלום על ידי צד שלישי:** גם אם נניח, לצורך הדיון בלבד, כי אדם אחר שילם את הקנס, הרי שמכוח ההלכה הפסוקה (רע"פ 2937/17 פלדמן), אין בכך כדי להקים עילה להארכת המועד. 4. **שיהוי ניכר:** בין מועד תשלום הקנס (08.09.2025) למועד הגשת הבקשה (25.03.2026) חלפו כשישה חודשים. מדובר בשיהוי ניכר ובלתי מוסבר, המהווה כשלעצמו עילה לדחיית הבקשה על הסף. 5. **עילת "אחר נהג":** בית המשפט קבע כי גם אלמלא שולם הקנס והיה נדון לגופו, לא היה מקום להיעתר לבקשה. עילת "אחר נהג" אינה מהווה כשלעצמה עילה מספקת להארכת מועד, והמבקש לא עמד בחובתו להצביע על זהות הנהג הנטען במועדים הקבועים בחוק. 6. **עקרון סופיות הדיון:** גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש. הארכת מועדים במקרים כגון אלו עלולה להוביל לריקבון הליכים ולפגיעה בודאות המשפטית. **חידוש משפטי:** פסק הדין מדגיש ומרחיב את יישום עקרון סופיות הדיון, במיוחד במקרים בהם הנאשם מנסה לחזור בו מתשלום קנס, אשר משמעותו ההלכתית היא הודאה והרשעה חלוטה. הוא מאשרר מחדש את ההלכות המחמירות בנוגע לאפשרות להאריך מועד להישפט לאחר תשלום קנס, ומדגיש את תפקידם של הנסיבות החריגות והבלתי צפויות כבסיס לדיון בבקשה כזו. בנוסף, פסק הדין מחזק את העמדה כי השיהוי בהגשת בקשה להארכת מועד, לאחר תשלום הקנס, מהווה עילה לדחיית הבקשה על הסף, גם אם לא נתקיימו כל התנאים לדחייה מהותית. **החלטה:** לאור האמור לעיל, בית המשפט דחה את הבקשה להארכת מועד להישפט. **שופטת מיכל שביט** **י"ז אייר תשפ"ו, 04 במאי 2026**