ת"צ 49137-03-20

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה להסתלקות מתביעה ייצוגית בישראל. התיק נסוב סביב טענת התובעת כי הנתבעת לא פרסמה הסדרי נגישות לאנשים עם מוגבלויות, כנדרש בחוק. לבית המשפט שיקול דעת לאשר או לדחות בקשה להסתלקות מתובענה ייצוגית. במקרה זה החליטה השופטת לאשר את הבקשה על סמך מספר גורמים. ראשית, השופט מצא צדק בתביעה, והכיר בכך שהנתבעת אכן לא פרסמה כדין את הסדרי הנגישות. שנית, השופטת שקלה את התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה, וקבעה כי התחייבות הנתבעת לפרסם את פרטי הנגישות הנדרשים ולבצע את ההתאמות הנדרשות מהווה טובת הנאה קונקרטית ורלוונטית. מאחר שמעשיו של הנתבע תיקנו את העניין, הסכימה השופטת עם טענת הצדדים כי המשך ההליך לא ישרת תכלית של ממש. עוד קבע השופט כי הגמול ושכר הטרחה המבוקשים סבירים. כמו כן, בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו לפטור את הצדדים מפרסום הודעות בדבר בקשת ההסתלקות, בהתחשב בכך שהנתבעת כבר התייחסה להשמטה העיקרית בכך שהתחייבה לפרסם את המידע הנדרש. לפיכך, התביעה נדחתה, והבקשה לאישור נמחקה. הנתבע חויב לשלם למבקש 500 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪, בצירוף מע"מ. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים והוא תקף לכל סעיפי וחלקי בקשת ההסתלקות.