ע"א 45/15

תקציר

במחלוקת משפטית הנוגעת לבעלות על הקרקע, המליצה השופטת א' ברון לקבל את הערעור לאחר עיון בפסק הדין, בכתבי הטענות ובראיות של בית המשפט המחוזי. התיק נסב סביב נטל ההוכחה, כאשר המערערת ערערה על טענת המשיב לבעלות על חלק בחלקה, שנרשמה תחילה על שמו של אחמד, תוך הסתמכות על הסכם ויתור מזויף לכאורה. בית המשפט הדגיש כי בתביעות אזרחיות, נטל ההוכחה מוטל בדרך כלל על התובע לבסס טענות. המשיב נדרש להוכיח את זיוף כתב הוויתור, שהיה כרוך בנטל גבוה יותר בשל האופי החמור והמעין פלילי של טענות הזיוף. נבחנו דוחות גרפולוגיים סותרים, כאשר בית המשפט העדיף תחילה את זה התומך במשיב. עם זאת, לאחר ניתוח נוסף התעוררו ספקות לגבי אמינות הדו"ח, מה גם שחוסר היכרותו של המומחה עם השפה הערבית השפיע על הערכת החתימות. בית המשפט בחן את התנהלות הצדדים; יש לציין כי למרות שאחמד התיר למשיב לבנות בית מגורים על המגרש, הדבר לא הקנה זכויות בעלות. מעשיו של המשיב נתפסו כעולים בקנה אחד עם בעלותו של אחמד, נתמכים בהסכמים משפחתיים קודמים ובתצהירים, תוך פגיעה באמינות טענת הזיוף. טענת המערערת כי בני המשפחה הכירו בבעלות אחמד ללא עוררין חיזקה עוד יותר את מעמדה. לאחר שקילת כל הראיות ושקילת ההיתר הראשוני להתגורר בחלקה מבלי לערער על הבעלות, התקבל הערעור. בית המשפט פסק לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי, להותיר את הרישום על שמו של אחמד ולפסוק הוצאות משפט למערער.