עת"מ 49302-10-15

תקציר

העותרים טענו כי נפלו מספר ליקויים מנהליים בהליך שהובילו להחלטה להטיל מגבלות מסוימות על שיעורי נהיגה בשכונת ארנונה. הליקויים העיקריים היו: היעדר תשתית עובדתית מספקת להחלטה, הפרת חובת השימוע, פגיעה בלתי מידתית ובלתי סבירה בחופש העיסוק ובחופש התנועה של מורים ותלמידים לנהיגה והפרת חובת ההיוועצות עם שוטר. לאחר בחינת הטענות, מצא בית המשפט צדק בטענות העותרים והסכים כי אכן נפלו פגמים מינהליים בהליך קבלת ההחלטות. באופן ספציפי, בית המשפט מצא כי רשות התמרורים לא פעלה בהתאם להנחיות שנקבעו על ידי היועץ המשפטי של העירייה, וכתוצאה מכך התקבלה החלטה ללא בסיס עובדתי מוצק. יתר על כן, הרשות לא מילאה את חובתה להתייעץ בכנות עם קצין משטרה, ואף לא קיימה שימוע אפקטיבי למי שעלול להיפגע מההחלטה, במקרה זה, מורי הנהיגה. בית המשפט הדגיש כי פגמים אלה, במיוחד כאשר נשקלו יחד, מצדיקים את ביטול ההחלטה. לפיכך, העתירה התקבלה, והעניין הוחזר לרשות התמרורים לצורך קבלת החלטה חדשה, הפעם ללא הפגמים המנהליים. בית המשפט לא התעמק בשאלה האם ההחלטה פוגעת בחופש העיסוק ובחופש התנועה, שכן היה בטוח שהרשות תחתור להשגת איזון ראוי בעת קבלת החלטה חדשה. המשיבים, עיריית ירושלים וראש העיר שלה, חויבו לשלם לעותר הוצאות בסך 10,000 ₪, בצירוף אגרת העתירה.