עפ"א 39991-02-19

תקציר

פסק הדין דן בהחלטתו של המערער לבנות ללא היתר ובהשלכות הנובעות מכך. טענת המערער כי נקודת המוצא אינה צריכה להיות החלטתו הקודמת של בית המשפט משום שלא ערער עליה, מתקבלת. בפסק הדין מודגש כי הצורך בקבלת היתר בניה כרוך בשיקולים שונים מעבר לייעוד הקרקע, והימנעותה של המערערת מלערער על ההחלטה הקודמת או לבקש סעדים משפטיים אחרים משמעה כי ההליך הנוכחי מתחיל בכך שהבנייה נעדרת היתר ומשמשת מסחרית. הפסקה מזכירה גם את העקרונות המסדירים את התערבותה של ערכאת הערעור בגזר הדין, ומציינת כי היא מוגבלת בדרך כלל למקרים חריגים של טעויות משמעותיות או סטיות ממדיניות ענישה סטנדרטית. בית המשפט מוצא את התנהלותו של המערער חמורה, שכן היה בה שימוש מסחרי וזלזול בצווים שיפוטיים. הוא מדגיש את התכלית המרתיעה של קנסות בגין עבירות תכנון ובנייה ומתייחס למספר מקרים קודמים ולקנסות שלהם. בית המשפט מגיע למסקנה כי הקנס שהוטל על המערערת ראוי בהתחשב בהיקף הבנייה, בייעודה המסחרי ובהפרת צווים שיפוטיים. באשר לבקשת המערער לעכב את צו ההריסה, מציין בית המשפט כי למערער היה די זמן להגיש בקשה חדשה וכי הטענות שהוצגו אינן מהוות עילה מספקת להתערבות בהחלטת בית משפט קמא. הערעור נדחה, ופסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר מתקבל.