ת"ק 43212-09-24

תקציר

הדיון נסוב סביב השאלה האם התבטאויותיו של הנתבע כלפי התובע מהוות לשון הרע או מוגנות כחופש ביטוי סאטירי. השופט בוחן בדקדקנות את אופי הדברים, את הקשרם ואת השפעתם המצטברת. הוא מוצא כי בעוד שאמירות בודדות מסוימות אינן מהוות לשון הרע, הרושם הכללי שהותירו דברי הנאשם, לרבות הטון והמצע שלהם, מהווה הפרה ברורה של החוק. יתר על כן, השופטת מדגישה כי לא ניתן להצדיק אמירות אלה כסאטירה, במיוחד נוכח היעדר כל ויכוח או מחלוקת בין הצדדים בעת פרסומם. התובע, על אף היותו איש ציבור, זכאי להגנה מפני שפה משפילה ומעליבה שכזו. בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות מעמדו של התובע, היקף הפרסום והיעדר הרחקה או הסמכה מצד הנתבע, השופט מורה לנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 9,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪. החלטה זו מהווה תזכורת לכך שלחופש הביטוי יש גבולות, במיוחד כאשר מדובר בהגנה על כבודם ושמם הטוב של פרטים, גם בעיני הציבור.