ע"פ 24249-07-12

תקציר

המשיב טען כי המערערת לא מילאה אחר התנאים הנדרשים להחלת סעיף הפטור לפי סעיף 34ח לחוק העונשין, ועל כן יש לדחות את הערעור על פסק הדין. בית המשפט הסכים וקבע כי במקרה זה לא התקיים אף אחד מהתנאים המצטברים שבחוק. ראשית, המערער לא סבל ממחלת נפש כהגדרתה בחוק. שנית, המערער לא היה בלתי מסוגל באמת ובתמים להבין את מעשיו או להימנע מהם. לבסוף, לא נמצא קשר סיבתי בין מחלה או ליקוי כלשהם לבין יכולתו להבין או להימנע מביצוע המעשה. בית המשפט דחה גם את טענות המערער כי ריבוי האישומים נגדו מהווה מעשה אחד, ואישר את קביעתו של בית משפט קמא כי מדובר בעבירות נפרדות המהוות ריבוי עבירות. אשר לערעורו של המערער על גזר הדין בנימוק של הקלה בעונש, לא מצא בית המשפט עילה להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא, שלא היה מופרז או מקל יתר על המידה. השופט הגיע למסקנה כי יש לדחות את שני הערעורים, והציע כי יש להותיר את העונש שהוטל על המערער על כנו. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי חבר השופטים.