ת"פ 54890-09-12

תקציר

בית המשפט מכיר בחומרתן של עבירות אלימות במשפחה, המפרות את האמון בין בני המשפחה ויוצרות אווירה של פחד בבית. העונש על עבירות כאלה, שאינן גורמות לפציעה או להפחדה, הוא עד שנת מאסר. בעוד טיעוני התביעה לעונש גבוה יותר מובנים, בית המשפט סבור כי הם אינם ישימים במקרה זה, שכן מדובר בצורות אלימות חמורות יותר. בית המשפט שואף לאחידות בגזר הדין, תוך הכרה בכך שיש להתחשב בנסיבות הקשורות לעבירה לצד מאפייניו של העבריין. גורמים חשובים כוללים את חומרת האלימות, השימוש בנשק, משך ותדירות המעשים, השפעתם על הקורבנות, הימצאות חומרים, עברו הפלילי של הנאשם, נסיבותיו האישיות וסיכויי השיקום. במקרה זה, בית המשפט מקבל את טענת ההגנה כי הנתבע פעל באופן בלתי ראוי במסגרת סכסוך גירושין ובהיעדר כלים טובים יותר ליישוב סכסוכים. בית המשפט מכיר בשינויים החיוביים שחלו בנאשם ובסבירות המופחתת לחיכוכים עתידיים עם המתלוננים, שכן הם אינם מתקיימים עוד זה לצד זה. השיהוי בהעמדתו לדין של הנאשם מקטין אף הוא את הצורך בהרתעה. כמו כן, בית המשפט שוכנע כי הרשעה תפגע באופן משמעותי בסיכוייו התעסוקתיים של הנאשם וביכולתו הכלכלית לפרנס את משפחתו. לפיכך, בית המשפט מפעיל את שיקול דעתו לבטל את גזר הדין המרשיע ולהטיל עליו עונש של 180 שעות עבודות שירות וצו מבחן לשנתיים עם טיפול חובה. פסק הדין נועד לאזן בין עשיית צדק לבין שיקומו של הנאשם והפגיעה הפוטנציאלית בפרנסתו.