ע"פ 3250/17

תקציר

הערעור מערער על פסק הדין של ניסיון רצח, וטוען כי הערכאה הנמוכה יותר שגתה בקביעת היסוד הנפשי הדרוש להרשעה. בא כוח המערער טען כי אורכה של הסכין בה נעשה שימוש היה כ-9 סנטימטרים בלבד, וכי המערער לא התכוון להרוג את הקורבן. אולם ערכאת הערעור דחתה טענות אלה. הכרעת הדין מפורטת ומנומקת היטב, והממצאים העובדתיים תומכים במסקנה כי המערער התכוון להרוג את הקורבן. סוג הנשק בו נעשה שימוש – סכין – ואופי הפיגוע, שכלל דקירות מרובות בפלג גופו העליון, מצביעים על כוונה להרוג. המרדף המחריד שהתקיים לאחר הדקירה הראשונה, שהסתיים רק כאשר נחסמה דרכו של המערער, מחזק אף הוא מסקנה זו. בנוסף, טענותיו של המערער בדבר מצבו הנפשי אינן מעוררות ספק סביר, שכן מדובר בטענות בלבד ללא ביסוס. גם בהתייחסה לגזר הדין לא מצאה ערכאת הערעור עילה להתערב. ניסיון רצח הוא עבירה חמורה ביותר, שהעונש המקסימלי עליה הוא 20 שנות מאסר, המשקפת את עמדתו הנוקשה של המחוקק כלפי המבצעים. המניע לעבירה היה גזענות, שהיא נסיבה מחמירה לפי חוק העונשין, המצדיקה גישה מחמירה עוד יותר. מעשיו של המערער היו קיצוניים ומסוכנים, וכללו תקיפה מתוכננת מראש של קורבן שנבחר בשל מוצאו הערבי. זאת ועוד, מצבו הנפשי של המערער, נסיבותיו האישיות וסיכויי השיקום נשקלו על ידי בית משפט קמא במהלך מתן גזר הדין. בית המשפט הכיר ברצונו של המערער להשתקם ובעברו הפלילי הנקי, אך בסופו של דבר מצא את העונש המוטל עליו ראוי, תוך איזון בין חומרת העבירה לבין הנסיבות המקלות. השופט נ' הנדל והשופטת י' הסכימו עם החלטת הרוב, והביאו לדחיית הערעור משני הצדדים.