רע"א 11317/05

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת על אגרה הנגבית בגין פינוי פסולת בניין. המבקשים, שביצעו עבודות בניה, ביקשו לפטור עצמם מתשלום אגרה בסך 569,250 ₪ שהטיל המשיב בגין פינוי הפסולת. המבקשים טענו כי יש לשלם את האגרה רק כאשר הפסולת מופנית לאתר המנוהל על ידי המשיב, ומאחר שהפסולת שלהם נועדה לאתר בנייה אחר, אין לחייב אותם בתשלום. עוד טענו כי לא מדובר בפסולת בניין אלא בסלע גרוס או מצע כביש. תחילה פסק בית משפט השלום בירושלים לטובת המבקשים, אך בהמשך קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים את ערעור המשיב בקובעו כי האגרה אינה קשורה להשלכת פסולת באתר מוסדר. במקום זאת, חובת התשלום קמה בעת מתן אישור לפינוי פסולת או בעת הוצאת היתר הבנייה. האגרה נועדה לכסות את עלויות שמירת הסדר והניקיון הקשורים לסילוק פסולת ואינה קשורה לאתר ספציפי. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שנדחתה. בית המשפט קבע כי אין מקום להיעתר לבקשה, מה גם שהאגרה המדוברת אינה נגבית עוד, ובכך פוחת האינטרס הציבורי. זאת ועוד, בית המשפט הסכים עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי לחוק העזר הרלוונטי ולא מצא כל טעות בהחלטתו. הודגש כי האגרה אינה קשורה לשירות מסוים אלא משרתת מטרה רחבה יותר של הסדרת פינוי הפסולת ושמירה על ניקיון. בנוסף, החומר שסווג כפסולת בניין על פי חוק העזר, והשימוש החוזר המיועד לכאורה לא שינו סיווג זה. המבקשים חויבו בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪. פסק הדין ניתן ביום 1.11.2006.