עמ"ש 48773-10-23

תקציר

פסק הדין עוסק בסוגיה המורכבת של חובות מזונות של אב כלפי בתו המנוכרת, המתוארת כ"ילדה מורדת". בית המשפט מתמודד עם השלכות הניכור ההורי וטובת הילד, ומציין כי בעוד שניתן לשקול מחדש את חובות התמיכה הכלכלית של האב, שלילת מזונות שמורה למקרים חריגים. המקרה מדגיש חוות דעת שונות של מומחים המציעות כי שני ההורים תרמו לניכור, כאשר האם מילאה תפקיד משמעותי בניתוק הפסיכולוגי של הבת מאביה. למרות שהילד סובל מפוסט טראומה, המיוחסת בחלקה להשפעתה של האם, בית המשפט מדגיש כי האב אינו רק "כספומט" ומדגיש את חשיבות האיזון ההוגן בין חובות ההורים לבין התנהגות הילדים. פסק הדין מפחית בסופו של דבר את סכום המזונות ל-1,500 שקל בחודש, החל רטרואקטיבית משנת 2017, מתוך הכרה בחלקם של שני ההורים בסכסוך. אחריותו של האב נפסקת לחלוטין כאשר הבת מגיעה לבגרות (גיל 18), במקביל לשירותה הצבאי. בית המשפט גם נמנע מהטלת הוצאות משפט נוספות כדי למנוע החרפת המתחים במשפחה. ההחלטה מדגישה כי כל התאמה כלכלית צריכה לשרת את טובת הילד ולא לתפקד כעונש על התנהגות בלתי הולמת של ההורים. פסק הדין משקף גישה רבת ניואנסים, שמטרתה להגן על צרכיו הבסיסיים של הקטין תוך עידוד התנהגות הורית אחראית והתייחסות לסוגיות של ניכור בתוך הדינמיקה המשפחתית.