ת"פ 23562-11-13

תקציר

הנאשמים הורשעו בשוד ובהחזקת רכוש גנוב, בהתאמה, לאחר שהקורבן גנב את הטלפון הנייד שלו. נאשם 1 התקרב אל המתלונן באגרסיביות, רדף אחריו בעת שברח, ולבסוף גנב את הטלפון הנייד שלו. נאשם 2 הגיע למקום מאוחר יותר, ולאחר ששמע את האירועים מהמתלוננת, שמר את הטלפון כאשר נאשם 1 הביא אותו לדירתם המשותפת. התביעה טענה לענישה מחמירה שתשמש כגורם מרתיע, בהתחשב באופי העבירה ובעברו הפלילי של הנאשמים. עורכי דינם של שני הנאשמים ביקשו לגזור עונש בקצה התחתון של הקשת, בנימוק של נסיבות מקלות. לנאשם 1 היו חיים אישיים קשים והוא נכשל בשיקום, אך לא השתמש באלימות ממשית במהלך השוד. לנאשם 2 עבר פלילי משמעותי והוא זוכה בעבר מאשמת שוד. השופט הרשיע את נאשם 1 בשוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין וגזר עליו 20 חודשי מאסר בפועל, לצד 3 חודשי מאסר על תנאי מצטברים, 15 חודשי מאסר על תנאי נוספים וללא קנס או פיצוי בשל מאסרו הצפוי בתיק אחר. על נאשם 2 נגזרו 4 חודשי מאסר על תנאי והוטל עליו לשלם לקורבן פיצוי בסך 1,000 ₪. לשני הנאשמים נמסר על זכותם לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון.