ה"פ 63531-01-15

תקציר

פסק הדין במקרה זה עוסק בסכסוך בין שני צדדים שהתקשרו בעבר בהסכם פשרה, אשר קיבל תוקף כפסק דין בספטמבר 2012. המשיבים מבקשים לבטל סעיפים מסוימים בהסכם, ובפרט את תקופת השכירות, ומבקשים לקצר אותה לשלוש שנים, בטענה כי ההסכם אינו חוקי. עם זאת, השופט קבע כי המשיבים לא סיפקו סיבה מספקת או בסיס משפטי לביטול פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה. השופט הדגיש כי פסקי דין שניתנו בהסכמה הם בעלי משקל זהה לפסקי דין רגילים ויש לבטלם רק בנסיבות חריגות. עוד ציינה השופטת כי הסכם הפשרה עצמו כלל סעיף (סעיף 10) שצפה את האפשרות לשינויים במצב המשפטי וסיפק מנגנון לטיפול בהם. סעיף זה מכיר בפוטנציאל לשינויי חקיקה ושומר על זכויות שני הצדדים במקרה כזה. השופט הגיע למסקנה כי התביעה לדחייה על הסף של טענות המשיבים אינה מוצדקת, נוכח קיומו של סעיף 10, וכי יש להמשיך ולבחון את העניין ולדון בו במהלך המשפט העיקרי. ההחלטה מחזקת את עקרון הסופיות המשפטית ומדגישה את חשיבות השמירה על טוהר המידות של הסכמי הפשרה. השופטת בחרה שלא להורות על הוצאות וההחלטה התקבלה בהיעדרם של הצדדים.