ע"א 344/83

תקציר

בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, ואישר כי הניסוח הרחב של שטר הבוררות בין שני צדדים מאפשר הכללת תביעות כספיות הקשורות ל-GCP, חברה ששמה לא צוין במפורש בשטר. למרות ש-GCP עצמה לא הייתה צד להסכם הבוררות, בית המשפט מצא כי כוונת הצדדים, כמו גם התנהלותם במהלך הבוררות, מרמזת כי GCP תהיה מחויבת להחלטת הבורר. בית המשפט הדגיש כי לשון שטר הבוררות הייתה מקיפה, וכיסתה את כל התביעות והחובות בין הצדדים, למעט החרגות ספציפיות שלא נגעו ל-GCP. עוד צוין בהחלטה כי שני הצדדים ניהלו בוררות בנושאים הקשורים ל-GCP ללא התנגדות. ניסיונה של המערערת להחריג את השלכותיה של GCP מהבוררות, על יסוד אי אזכורה בשטר, נדחה. בית המשפט הסתמך על דוקטרינת השתק החברה, המאפשרת השתק גם ללא זהות מפלגתית פורמלית, ובלבד שקיימת זהות אינטרסים. פסק דין זה התיישר עם תקדימי המשפט הישראלי והאנגלי כאחד, והדגיש כי משתתפים או גופים בעלי אינטרסים בהתדיינות מוקדמת יותר עשויים להיות מחויבים לתוצאותיה. בית המשפט דחה טענות נוספות של המערערת בדבר מעשים פליליים נטענים, אשר נמצאו בלתי רלוונטיים להיקפה האזרחי של הבוררות. לבסוף, אישר בית המשפט את החלטתו של השופט קמא שלא לאפשר לבא כוח המערער להעיד בעניין פרשנות המעשה, ואישר שוב כי פרשנות זו מצויה בגדר סמכות שיפוטית. משכך, חששותיה של המערערת בדבר אופייה המחייב של הבוררות בעניין GCP לא היו מבוססים, והערעור נדחה בקנס הוצאות.