ע"א 33/72

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין שדחה תביעה להחזר מס בולים ששולם על הקצאת מניות ההטבה. המערערת שילמה את מס הבולים על סמך שומה של המשיב, אך מאוחר יותר גילתה כי המס נגבה שלא כדין בעקבות פסק דין בתיק נפרד. המערערת טענה כי תקנה 14 לתקנות מס בולים על מסמכים מספקת עילה להחזר. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי השומה שנערכה על ידי המשיב היא סופית ולא ניתן לערער עליה מחוץ להליך הערעור הקבוע בסעיף 13 לחוק מס בולים על מסמכים. בית המשפט פירש את תקנה 14 כחלה על מקרים בהם סיבת ההחזר אינה נעוצה באי נכונות השומה עצמה, וקבע כי עקרון המשפט המקובל של החלטות מינהליות-שיפוטיות היוצרות פעולות משפטיות מחייבות חל במקרה זה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי חוק מס בולים ותקנותיו אינם מזכים את המערערת לתבוע החזר מס ששולם מבלי להתנגד או לערער על השומה. אמנם קיימים חוקים פיסקליים המאפשרים השבה של מסים ששולמו ביתר, אך בית המשפט ציין כי אלה חורגים מהכלל לפיו מסים ששולמו ללא התנגדות אינם מוחזרים. נסיבותיו הספציפיות של חוק מס בולים על מסמכים ותקנותיו, לצד שיקולי מינהל תקין, הביאו את בית המשפט למסקנה כי תביעת המערערת להחזר לפי תקנה 14 אינה תקפה.