ת"פ 67466-12-21

תקציר

הכרעת הדין דנה בסוגיית ביטול הרשעתה של נאשמת שנמצאה אשמה בתקיפת בן זוגה ובגרימת חבלה של ממש. הנאשמת ביקשה לבטל את ההרשעה, בטענה כי הדבר יפגע קשות בשיקומה בכך שיגביל את אפשרויות התעסוקה שלה, בפרט בתחום החינוך. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות לתמיכה בטענה וראה בה תרחיש תיאורטי ולא נזק קונקרטי. בנוסף, בית המשפט ציין כי עבירת האלימות במשפחה היא עניין חמור וביטול ההרשעה יעביר מסר שגוי, למעט במקרים חריגים ביותר. מאחר שהנאשמת לא עמדה בתנאים לביטול ההרשעה, דחה בית המשפט את בקשתה. בעברו לקביעת העונש ההולם, שקל השופט את נסיבות העבירה, את מדיניות הענישה ואת נסיבותיו האישיות של הנאשם. העבירה, אירוע בודד של אלימות הדדית בין בני זוג, הוגדרה כמהותית בחומרתה בשל אופייה האלים בתוך התא המשפחתי. השופט התייחס למספר מקרים קודמים כדי לקבוע את טווח הענישה ההולם, שנע בין מאסר מותנה למאסר בפועל. בהתחשב בהודאתו של הנאשם באשמה, היעדר עבר פלילי, נסיבותיו האישיות והמלצת שירות המבחן, החליט השופט להטיל עונש צופה פני עתיד. לפיכך נגזרו על הנאשם שלושה חודשי מאסר על תנאי, צו מבחן לשנה ופיצוי בסך 1,000 ₪ למתלונן. השופט הדגיש כי עונש זה היה מידתי ביחס לעבירה ונועד להשיג את מטרות הענישה, תוך התחשבות גם בנסיבותיו של הנאשם. לנאשמת נמסר על זכותה לערער על פסק הדין בתוך 45 יום.