ת"א 1435/01

תקציר

פסק הדין דן בהתיישנות של תביעת בנק נגד שני מבקשים, ובשאלה האם התביעה נופלת תחת חוק ההסדרים, המקפיא הליכים ומעביר אותם לשיקום, במטרה לפתור את המשבר העמוק במגזר החקלאי המשפחתי. התביעה מתייחסת להלוואות עסקיות שהעניק הבנק לחברה משפחתית בבעלות שני אחים, וערבותן על ידם. השופט קובע תחילה כי ניתן לדון בשלב זה בטענת ההתיישנות, וממשיך ומסביר כי תביעה שאינה קשורה למקרקעין מתיישנת לאחר שבע שנים. במקרה זה, עילת התביעה נגד אחד המבקשים, שהיתה רק לפירעון ההלוואות ולא לחשבון חב"ד, מוגבלת ליתרת ההלוואות שהועמדו לפירעון מיידי ביום 19.12.2000, ועל הבנק לתקן את כתב התביעה בהתאם. עוד מסיק השופט כי עילת התביעה קמה בנובמבר או בדצמבר 2000, אז דרש הבנק פירעון מיידי, ולכן התביעה טרם פקעה. לגבי חוק ההסדרים, השופט מסביר כי על פי החוק, ניתן לפתוח בהליך לגבי חוב כולל רק על פי הוראותיו, ואם הוכח כי החוב הוא אכן חוב כולל, ההליך מופסק ומועבר לשיקום. החוק חל על חובות של גופים חקלאיים, הכוללים יחיד העוסק בייצור תוצרת חקלאית, המוגדר כחקלאי. לטענת המבקשים, יש לראות את החברה המשפחתית, שהיא המבקשת מספר אחת, כחלה גם על חוק ההסדרים, בהיותה עיסוקו של יחיד, מבקש מספר שתיים. השופטת מסכימה, ומדגישה כי יש לראות במסגרת ההתאגדות הפורמלית כלי ממניעים כלכליים, וכי די בכך שהחייב יפעל כבעל מניות באמצעות החברה שהקים. יתר על כן, השופט מסביר כי "סך החוב", שיש להקפיא ולהעבירו למשקם, כולל חיובים כספיים שהיו תלויים ועומדים החל מיום 31.12.99. במקרה זה, רק הסכום הנותר של ההלוואות, לאחר ניכוי ההחזרים החודשיים שבוצעו באמצעות חשבון החכירה, נופל לתוך מסגרת זו. עם זאת, מכיוון שחשבון חב"ד היה פעיל ושימש לעסקים בתקופה זו, והחוב בו נפרע, הוא אינו יכול להיחשב כחוב כולל, ולכן לא ניתן להעבירו למשקם. לבסוף, מציינת השופטת כי טענות נוספות שהעלו המבקשים בנוגע לריביות הנגבות על ידי הבנק יידונו בשלב מאוחר יותר, בעת בחינת בקשת הרשות להתגונן מהתביעה לגופה. סיכומו של דבר, התביעה נגד המבקש מס' 3, בדבר סכומים ששולמו לפני דצמבר 2000, נדחית; התביעה בדבר יתרת ההלוואות תועבר למשקם; ויתרת התביעה תידון בבית המשפט. הבנק חויב לשלם 6,000 ₪ בתוספת מע"מ לכיסוי הוצאות המבקשים.