דב"ע נז/282 - 0

תקציר

המערער, שהוכר כמוגבל בניידות בשנת 1986, קיבל קצבת ניידות מהמוסד לביטוח לאומי לאחר שרכש רכב. הקצבה נפסקה כשמכר את המכונית והוא הגיש בקשה מחדש רק ב-1996, אחרי גיל 65. הביטוח הלאומי דחה את בקשתו, בנימוק של ההסכם בינם לבין ממשלת ישראל, הקובע כי על מקבלי הקצבה להיות מתחת לגיל 65 ולקבל באופן עקבי את הקצבה או הלוואה עומדת לפני גיל 65. בית הדין לעבודה פסק לטובת הביטוח הלאומי ואישר את הדחייה, החלטה שאושרה מאוחר יותר על ידי המשנה לנשיא בפסק דין. טענותיו ופרטיו של המערער בנוגע למצבו הבריאותי של האב נשקלו, אך בית המשפט דבק בתקדים לפיו לא ניתן להעניק זכויות מעבר למה שהוסכם, ודחה את הערעור ללא הוצאות. פסק דין זה מבהיר את תנאי הזכאות לגמלת ניידות, מדגיש כי על מקבלי הקצבה לקבל באופן אקטיבי הטבות או הלוואות לפני גיל 65 כדי להישאר זכאים, וקובע ציפייה שהביטוח הלאומי יודיע לזכאים על זכויותיהם.