ע"פ 7051/11

תקציר

ערכאת הערעור החליטה לקבל את הערעור על העונש שהטיל בית משפט קמא על המשיב. בית המשפט מכיר בכך שחריג שערכאת ערעור תתערב בגזר דינו של ערכאה פרוצדורלית, אך במקרה זה, חומרת מעשיו של המשיב והחריגה מרף הענישה המקובל מצדיקים את התערבותו. תקיפת המשיב את המתלוננת לא הייתה איבוד שליטה רגעי אלא תקיפה מתוכננת מראש ואכזרית. המשיב דקר את המתלונן מספר רב של פעמים בסכין, תוך גרימת חבלות קשות וקשות, ולאחר מכן הותיר אותו לסבול במשך שעות במקום לפנות לעזרה. המתלונן סבל לא רק פיזית אלא גם נפשית, והצלקות הפיזיות ממשיכות לגרום לו בעיות מדי יום. בית המשפט מכיר אמנם בנסיבותיו האישיות של המשיב ובאינטרס הציבורי בשיקומו, אך מדגיש את האינטרס הציבורי המשמעותי בהרתעה מפני שימוש בכוח, אלימות ונשק קר לצורך יישוב סכסוכים. בית המשפט סבור כי חברה מתוקנת חייבת לגנות את השימוש בשיטות כאלה לפתרון סכסוכים ולשלוח מסר של אפס סובלנות להתנהגות כזו. לפיכך, מחליטה ערכאת הערעור כי עונש של 33 חודשי מאסר, בניכוי ימי מעצרו של המשיב, ראוי, תוך שמירה על יתר רכיבי עונשו של בית משפט קמא. בית המשפט מכיר בכך שניתן היה לשקול ענישה חמורה עוד יותר אילו היה יושב כערכאה פרוצדורלית, אך הוא נוהג באיפוק כערכאת ערעור.