עמ"ש 53236-04-21

תקציר

השופטים קבעו כי יש לדחות את הבקשה לראיות נוספות בערעור מאחר שהיא אינה מקיימת את התנאים הקבועים בתקנה 144 והגשתה לא תשרת את האינטרסים של הצדק במקרה זה. הם הסכימו עם ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא כי החתימות על כתב ההסכמה היו אכן של המערערים ולא זויפו, בהתבסס על חוות דעת מומחים של שני גרפולוגים מנוסים, שהעידו כי החתימות מקוריות ותאמו את דוגמאות הכתב של המערערים. חוות הדעת של המומחים נחקרו בחקירה נגדית והשופטים לא מצאו סיבה לסטות ממסקנותיהם. עוד ציינו השופטים כי טענות המערערים סותרות ופוגעות באמינותן. הם הדגישו כי טענות לזיוף דורשות רף הוכחה גבוה יותר בשל אופיין המעין-פלילי והמערערים לא עמדו בנטל הוכחה זה. לסיכום, החליטו השופטים לדחות את הערעורים ולהורות למערערים לשלם את הוצאותיו ודמי השכירות של המשיב, בעוד הערבויות שהופקדו על ידי המערערים יועברו למשיב. ניתן לפרסם את פסק הדין בעילום שם.