ת"א 1173/08

תקציר

התובע, עורך דין במקצועו, תבע את לקוחתו לשעבר, הכנסייה הפרסביטריאנית הרוסית במזרח התיכון ("מיסיה"), בגין הפרת חוזה ונזיקין, ותבע שכר טרחה ופיצויים בסך 600 אלף שקל. המחלוקת נבעה מהסכם שירותים משפטיים בין התובעת לבין מיסיה, אשר בוטל על ידי האחרונה לאחר פחות מחצי שנה. ההסכם, שגובש בין הצדדים, קבע תקופת כהונה של שלוש שנים, סעיף בוררות חריג המגדיר את מנהל מיסיה כבורר יחיד במקרה של מחלוקות, ושכר טרחה חודשי מינימלי. זמן קצר לאחר חתימת ההסכם התגלעו סכסוכים בין התובעת לבין עובדת מיסיה, האחות נינה, שמונתה כאשת הקשר של התובעת. חילוקי דעות בנוגע לטיפול בענייניה המשפטיים של בני הזוג מיסיה, יחד עם מתחים בין-אישיים, הובילו לקרע בתקשורת. מיסיה החליטה להקפיא את החוזה ובסופו של דבר ביטלה אותו, בנימוק של חוסר שביעות רצון משירותיה המשפטיים של התובעת ומהתנהלותה. בית המשפט מצא כי למיסיה הזכות לבטל את ההסכם בכל עת וכי החלטתה לעשות כן לא התקבלה בחוסר תום לב. תקופת שלוש השנים ותניית הבוררות הצביעו על כוונת המיסייה להתחייב לשירותיה של התובעת לתקופה זו, אך לא מנעו סיום מוקדם. בית המשפט גם קבע כי מיסיה איבד אמון בתובע, בעיקר בשל יחסיו המתוחים עם האחות נינה, שלא אפשרו את המשך שיתוף הפעולה. זאת ועוד, התובעת לא הצליחה להוכיח כי נציגיה של מיסיה פעלו בנזיקין או ללא הצדקה בגרימת הפרת החוזה. באשר לאי גילוי מכתב רלוונטי במסגרת הליכי גילוי, בית המשפט צידד בתובע ופסק לו 1,500 ₪ בתוספת מע"מ הוצאות. עם זאת, הסתרה זו לא שינתה את מסקנתו של בית המשפט באשר למניעיה של מיסיה לביטול החוזה. התובע היה זכאי לשכר טרחה הולם עבור העבודה שבוצעה עד לסיום החוזה, אשר קבע בית המשפט בשיעור כפול מהתעריף המוסכם, קרי 120 דולר לשעה לתובע ו-80 דולר לשעה לעורכי דינו הזוטרים, בתוספת מע"מ. התובעת הייתה זכאית גם לתשלום נוסף עבור חלק מהפעולות שבוצעו לפני חתימת ההסכם, וכן עבור הכנת טיוטת כתב תביעה נגד עיריית תל אביב. בסך הכל חויבה מיסיה לשלם לתובע סך של 42,449 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד התביעה, בצירוף מע"מ. כמו כן חויב התובע בהוצאותיו, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪. הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום.