ע"פ 456/16

תקציר

במקרה דנן, בית המשפט לערעורים דן בערעורו של המערער על הרשעתו ועל גזר דינו בעבירות הקשורות לתאונת דרכים שגרמה להריגה ולפציעה חמורה. המערער זנח את מרבית טענותיו המקוריות בהודעת הערעור והתמקד בשלושה נושאים עיקריים: פגם נטען בשרשרת העברת הדם במעבדה, אופן התאונה, ובפרט הטענה לנהיגה במהירות מופרזת, והיסוד הנפשי הנדרש להרשעה. בית המשפט התייחס לשרשרת המעצר בנוגע לדגימת הדם ולא מצא כל פגם, כפי שאושש בעדויות של אנשי המעבדה. בעניין נהיגתו של המערער קבע בית המשפט המחוזי על סמך עדויות עדי ראייה כי נהג במהירות מופרזת מסוכנת. ערכאת הערעור לא מצאה עילה לבטל ממצאי מהימנות אלה, תוך הסתמכות על עדויות מפורטות של עדים כגון מר עמרני ומר פרידמן, אשר תמכו במסקנה של נהיגה פרועה. הערעור ערער גם על פסק הדין בעניין סיבת התאונה והשריפה, כאשר המערער טען כי ייתכן שרכב הפורשה אשם. עם זאת, בית המשפט אישר את ממצאי בית המשפט המחוזי הדוחים תיאוריה זו, הנתמכת בראיות ובעדויות מומחים. בית המשפט דחה גם את טענת המערער כי מצבו הנפשי עולה כדי רשלנות בלבד, ואישר כי נהיגתו בשכרות ובפזיזות הצדיקה הרשעה בהריגה ובפציעה חמורה. באשר לגזר הדין, לא מצאה ערכאת הערעור טעויות מהותיות או חריגה מסטנדרט ענישה טיפוסי המצדיק שינוי גזר הדין, תוך הכרה הן בחומרת עבירותיו של המערער והן בנסיבותיו האישיות. בית המשפט אישר הן את ההרשעה והן את גזר הדין, ולא מצא הצדקה להתערב בהחלטות בית המשפט המחוזי.