ת"א 34779-05-21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית תביעת נזיקין שהגיש חייל נגד המדינה. התובע עבר טיפול רפואי לאנדומיטרוזיס בעת שירותו הצבאי. טיפול זה, שכלל שני ניתוחים, הוא נושא התביעה, כאשר התובעת טוענת כי רשלנות הצוות הרפואי גרמה לה נזק בלתי הפיך. השופט פותח בביטול הטענה כי יש לדחות את התביעה בשל איחור בהגשה או חוסר תום לב. לאחר מכן יורד השופט למהות המקרה, תוך שהוא מצטט סעיפים רלוונטיים בחוק הנזיקין האזרחי ובחוק הנכות, הפוטרים את המדינה מאחריות לנזקי גוף שנגרמו לחיילים במהלך שירותם. הרציונל, כפי שהסביר השופט, הוא להבטיח שחיילים שנפגעו במהלך שירותם יקבלו פיצוי באמצעות הסדר אחריות מיוחדת – חוק הנכות – המבוסס על אחריות מוחלטת ולא על דיני הנזיקין. מסגרת זו, הנחשבת ל"שוקת שבורה", מאזנת בין המטרות החברתיות של ההסדר לבין האילוצים הייחודיים של המערכת הצבאית. השופט מדגיש כי המדינה ושלוחיה פטורים מאחריות נזיקית בגין פציעות, מחלות או עוגמות נפש שנגרמו לחיילים במהלך שירותם. מאחר שנזקיה הנטענים של התובעת אירעו במהלך שירותה הצבאי, השופט קובע כי המדינה פטורה מאחריות נזיקית, ומפנה את התובעת לחוק הנכות כאפיק המוצא המתאים. השופטת מתייחסת גם לסוגיית הסיבתיות, ומציינת כי נזקיה של התובעת קשורים במידה מספקת לשירותה כדי לעמוד בדרישות הפטור לפי חוק הנזיקין האזרחיים. עקרון ייחוד העילה, כפי שפורש על ידי השופט, חל לא רק כאשר מוגשת תביעה לפי חוק הנכות אלא גם כאשר תביעה כזו נדחית לגופה. לפיכך, מאחר שנזקיו הנטענים של התובע נופלים בגדרו של חוק הנכות, תביעת הנזיקין נגד המדינה חסומה. משכך, נעתר השופט לבקשת הנתבע לדחייה על הסף, תוך שהוא מדגיש כי פניית התובע היא אך ורק במסגרת חוק הנכות. בהתחשב בנסיבות התובע, השופט מוותר על הוצאות משפט, ופסק הדין מוגש לבאי כוח הצדדים ללא נוכחות פיזית של הצדדים.