רע"א 5332/24

תקציר

במקרה הנסקר, החליט ערכאת הערעור לדחות את בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר דחה את הבקשה לסעד זמני שביקשו המבקשים. בית המשפט הפרוצדורלי מוכר כבעל שיקול דעת ניכר במתן סעד זמני, והתערבות בערעור שמורה למקרים נדירים וחריגים, שלא כך היה. הבקשה השנייה לא נתפסה כבקשה עצמאית לסעד זמני, אלא כעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי, דבר שבדרך כלל מותר רק בשל שינוי נסיבות מוחשי או טעות טכנית, שאף אחד מהם לא הוכח כאן. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי סיכויי ההצלחה של התביעה שבבסיסה, המבקשת להכריז על משיבים מסוימים כבעלי זכויות בדירות שבמחלוקת, או לחילופין לכפות את הסכמת רמ"י לפרויקט מטעם בעלי הזכויות הנתבעים, קלושים. בית המשפט הדגיש כי צו מניעה זמני זהה לסעד העיקרי המבוקש בתביעה אינו מוצדק, במיוחד בהתחשב בדרישת ההכרה של בעלי הדירות, שנותרה ללא מענה שכן הזכויות בדירות טרם היו ברורות. בהערכת מאזן הנוחות, ציין בית המשפט את הנטל המוגבר על המבקשים, שכן הסעד המבוקש ישנה את התנאים הקיימים וחופף לאחד מסעדים בתביעה. לא הוכח כי איזון זה היה בבירור לטובתם. הוכרו לחצים טכניים, כגון מועדים עירוניים, ונזקים וסיכונים פוטנציאליים; עם זאת, הם לא הצדיקו את היענות לבקשה נוכח חוסר הוודאות בבעלות והפגיעה הפוטנציאלית בזכויות קנייניות. בנוסף, לבעלי הדירות הפוטנציאליים לא ניתנה האפשרות להשמיע את הסכמתם או התנגדותם לתוכנית, בניגוד לטענות המבקשים. הם טענו שהתוכנית מיטיבה עם בעלים אנונימיים, אך הזניחו את התנגדותם הפוטנציאלית, וכל כפיית דעת רוב צריכה להתקדם בערוצים משפטיים מתאימים עם הליך הוגן ושימועים. משכך, בית הדין לערעורים לא מצא פגם בשיקול דעתו הנבון של בית המשפט המחוזי ובשלילת הסעד הזמני, וכתוצאה מכך נדחתה הבקשה ללא צו הוצאות, תוך הכרה בכך שלא התבקשה תגובה.