ע"נ 18693-07-09

תקציר

הערעור מתייחס להפסקת פיצויי המערער בגין חוסר פרנסה, אותם קיבל מהמשיב בעקבות הכרתו כנכה. המערער שירת בצה"ל ונפצע במהלך שירותו. כתוצאה מפציעתו הוכר כנכה עם 30% נכות. נכותו של המערער הובילה למספר תסמינים כגון עצבנות, מתח והפרעות שינה, אשר בתורם משפיעים על תפקודו התעסוקתי. המערערת עברה מספר ניסיונות שיקום והשמה תעסוקתית בתיווכו של המשיב אך לא הצליחה לשמור על אף אחת מהעבודות הללו במשך תקופה ממושכת. המשיב ביטל את פיצויי המערער לאחר שהגיע למסקנה כי הוא משבש את הליך ההשמה ומסוגל לעבוד בעבודות שהוצעו לו. עם זאת, הוועדה מצאה כי אי השתלבותו של המערער במשרות שהוצעו לו לא נבעה מחוסר שיתוף פעולה אלא מחוסר יכולתו לעשות כן בשל מוגבלותו ותסמיניה. באופן ספציפי, הוועדה מצאה כי נכותו הנפשית של המערער והתסמינים הנובעים ממנה, לרבות חוסר התמדה וריכוז, הקשו עליו לשמור על תעסוקה. זאת ועוד, הוועדה מתחה ביקורת על הליך השיבוץ של המשיב, שלא התחשב במגבלותיו הרפואיות הספציפיות של המערער. הוועדה דחתה גם את פרשנותו של המשיב לחוק, אשר יחריג אנשים עם מוגבלות מתחת ל-50% שאיבדו לצמיתות את כושר השתכרותם מקבלת פיצויים. במקום זאת, אימצה הוועדה פרשנות מקלה יותר, וקבעה כי אנשים עם מוגבלות של 10% ומעלה זכאים לפיצוי כל עוד הם עומדים בתנאים מסוימים הקשורים להכנסה ולמאמץ בחיפוש עבודה. בנוסף, מצאה הוועדה כי המערער עשה כל שביכולתו להשיג הכנסה, נוכח יכולותיו המוגבלות. משכך, פסקה הוועדה לטובת המערער בקובעה כי החלטת המשיב להפסיק את פיצוייו אינה מוצדקת. המשיב חויב לחדש את תשלום פיצויי המערערת רטרואקטיבית למועד הפיטורים ולפחות לשנה נוספת לאחר מכן. המשיב נדרש גם לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המערער ואת הוצאות חוות דעת המומחה שהוגשה מטעמו.