ת"א 27959-12-19

תקציר

התובעת, ספקית ירקות, מבקשת לקבל בחזרה מהנתבעת סך של 121,681 ₪, בגין שיקים שהנפיקה שלא כובדו בעת הצגתם. בעלה של הנתבעת, שי, ניהל קשר עסקי עם התובעת, ולטענתו מסר לתובעת שישה שיקים, בסך כולל של 90,000 ₪, שנמשכו מחשבון הבנק של הנתבעת ללא אישורה המפורש. הצ'קים הוחזרו ללא תשלום בשל כיסוי לא מספק. התובע דרש תשלום מהנתבע, שסירב, מה שהוביל לתביעה זו. הנתבעת טענה כי התביעה התיישנה, כי היא צד רחוק לשטר, וכי התובעת לא החזיקה כראוי את השיקים. עוד טענה כי הצ'קים נלקחו ממנה במרמה, וכי החתימה על הצ'קים זויפה. בנוסף, טענה הנתבעת כי היה על התובעת למסור לה הודעת חילוט כנדרש בחוק, וכי התובעת כבר שולמה במלואה. בית המשפט קבע, כי התביעה אינה מיושנת, שכן היא הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות בת שבע השנים לצדדים לשיק, וכי התובע היה צד רחוק לשטר, הנהנה מחזקת המחזיק הראוי. בית המשפט דחה את טענות הנתבעת כי השיקים הושגו במרמה וכי החתימה זויפה, וקבע כי היא לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. עוד נקבע כי התובעת לא נדרשה למסור לנתבע הודעת חילוט משום שהשיקים חולטו בשל כיסוי לא מספיק, וכי היעדר הודעה לא פגע בזכויותיו של התובע. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לסכום המדויק המגיע לו. לפיכך, ההתנגדות התקבלה באופן חלקי, והנתבע חויב לשלם לתובע 47,860 ₪, בצירוף אגרת בית המשפט של התובע ו-8,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.