ת"א 52442-11-24

תקציר

המבקשים ביקשו צו מניעה זמני להארכת הסכם השכירות בנכס מסחרי עם המשיב. המבקשים טענו כי המשיבה הגישה הצעה בלתי חוזרת להארכת חוזה השכירות בארבע שנים, אותה ביקשו המבקשים לאכוף. עם זאת, השופט מצא כי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות להצעה כזו, שכן השיחות והמסמכים הנזכרים לא תמכו בטענתם. זאת ועוד, המבקשים לא הציגו כל ראיה לביסוס טענתם בדבר השקעות ושינויים שבוצעו בנכס, כנדרש בהסכם השכירות. גם טענתם לאכיפת אופציה לכאורה לרכישת הנכס לא הייתה משכנעת, שכן הם לא פעלו לפי ההליכים הנדרשים למימוש האופציה. בנוסף, הדגישה השופטת כי למשיבה הזכות לסיים את הסכם השכירות בהתראה של 60 יום, דבר שהמבקשים היו מודעים לו אך לא ערערו עליו לאורך השנים. באשר למאזן הנוחות, הגיע השופט למסקנה כי הנזק הפוטנציאלי שייגרם למשיב אם יינתן צו המניעה עולה על הנזק שייגרם למבקשים אם לא יהיה, מה גם שהמבקשים לא סיפקו נימוקים ספציפיים לכך. לפיכך, הבקשה לצו מניעה זמני נדחתה, והמבקשים חויבו בהוצאות המשפט של המשיב.