ב"ל 46340-06-19

תקציר

ב"ל 46340-06-19 - יוספה אלקבץ נ' המוסד לביטוח לאומי (05.08.2025) **ניתוח משפטי מקיף – בית הדין האזורי לעבודה בירושלים** **הקדמה** פסק דין זה עוסק בתביעתה של גב' יוספה אלקבץ, מנהלת בית ספר, להכרה בשבץ מוחי שאובחנה אצלה כשבץ מוחי כ"פגיעה בעבודה" על פי חוק הביטוח הלאומי. המחלוקת המרכזית נסובה סביב הקשר הסיבתי בין אירוע מלחיץ חריג בעבודתה של התובעת לבין האירוע המוחי, וזאת על רקע ממצא של דיסקציה (קריעה) בעורק התרדמה הפנימי. **עובדות מרכזיות** * **האירוע המיוחד:** התובעת זומנה לישיבה במשרד החינוך בעקבות הישגים נמוכים של תלמידיה במבחני המיצ"ב. בישיבה היא ננזפה, ונקבעה לה ביקורת מנהלת מחוז. בנוסף, הוטלה עליה המשימה להכין תכנית התערבות לשיפור ההישגים בתוך זמן קצר ביותר (עד יום א', 4.2.2018, לאחר שבתחילה נדרשה עד ליום א' 4.2.2018). אירוע זה הוכר כ"אירוע מיוחד" בעבודה. * **האירוע המוחי:** ביום 2.2.2018, במהלך יום עבודתה, החלה התובעת לסבול מכאב ראש והקאות. בבוקר ה-3.2.2018, לאחר שינה, פונתה לבית חולים ואובחנה עם שבץ מוחי, אשר נגרם כתוצאה מדיסקציה של עורק התרדמה הפנימי משמאל. * **הרקע הרפואי:** התובעת, ילידת 1968, ללא גורמי סיכון וסקולריים ידועים, סבלה מנטייה לחרדות. בנוסף, צוין כי סבלה משיעול טורדני בימים שקדמו לאירוע. **התפתחות ההליך והמומחיות הרפואית** ההליך המשפטי התאפיין בהליכים מורכבים של מינוי מומחים רפואיים וקבלת חוות דעת רבות, אשר הציגו לעיתים עמדות סותרות. 1. **פרופ' קרני (המומחה הראשון):** קבע כי הסיבה לשבץ המוחי הינה הדיסקציה של עורק התרדמה, וכי דחק נפשי אינו מוביל ישירות להופעת דיסקציה. לטענתו, למרות שקיים קשר סיבתי בין אירועים נפשיים לאירועים מוחיים, אין הוכחה לתרומה משמעותית במקרה של דיסקציה, המהווה "פצצה מתקתקת" בפני עצמה. לכן, סביר שהשבץ היה מתרחש גם אלמלא האירוע החריג. הוא העריך את השפעת האירוע החריג כפחות מ-20%. 2. **הבהרות לפרופ' קרני:** בית הדין ביקש הבהרות לגבי מועד היווצרות הדיסקציה, המנגנון הפיזיולוגי להשפעת האירוע החריג, והקשר בין שיעול טורדני לדיסקציה. פרופ' קרני שב והדגיש כי אירוע חריג מבחינה נפשית אינו משפיע על התפתחות דיסקציה. 3. **פרופ' רכס (כנקודת מוצא משפטית):** בית הדין הפנה את פרופ' קרני לחוות דעתו של פרופ' רכס (במסגרת עבל 208/09 יהושע לב) שאומצה כ"אסכולה הרפואית העדכנית", לפיה דחק נפשי חד (Acute Stress) עלול לשמש כגורם הדק (Trigger Factor) לאירועים וסקולריים מוחיים, הן איסכמיים והן דימומיים, בטווח זמן של עד 24 שעות. 4. **ד"ר קרני (תשובה לפרופ' רכס):** ד"ר קרני הסתייג מהחלת אסכולה זו על המקרה, שכן זו מתייחסת למחלה אתרוסקלרוטית של כלי הדם, בעוד שבמקרה דנן מדובר בדיסקציה. הוא הדגיש כי הקשר הסיבתי בין דחק נפשי לאירועים מוחיים הוא בהקשר של סיבות שכיחות, ולא נבדק לגבי דיסקציה. 5. **ד"ר ורבר (המומחית הנוספת):** מונתה כמומחית נוספת לאחר שבית הדין זיהה "בעייתיות" בחוות דעת ד"ר קרני. ד"ר ורבר קבעה כי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לליקויים, וכי השפעת האירוע החריג הייתה ניכרת ומשמעותית, ולא פחות מ-20%. היא קבעה כי האירוע החריג החיש את בואו של האוטם המוחי, ואין ודאות שהיה מתרחש באותו מועד בלעדיו. היא הדגישה כי גם אם השיעול גרם לדיסקציה, הדיסקציה הייתה אסימפטומטית אלמלא האירוע החריג. 6. **הבהרות לד"ר ורבר:** בית הדין ביקש הבהרות לגבי עיתוי האירוע החריג ביחס לאירוע המוחי, השפעת שנת לילה, והיחס בין דיסקציה לאירוע הדחק. ד"ר ורבר התעקשה כי האירוע החריג אכן היה סמוך מספיק לאירוע המוחי (תוך שהיא מבחינה בין "ללקות" ל"לקבל אבחנה"), וכי קיימת ספרות התומכת בקשר סיבתי גם מעבר ל-24 שעות. היא גם ציינה כי הדיסקציה הייתה אסימפטומטית אלמלא האירוע החריג. **ניתוח משפטי – עקרונות וחידושים** 1. **הכרה באירוע מיוחד:** השלב הראשון בהליך, הכרת האירוע במשרד החינוך כ"אירוע מיוחד" בהתאם לחוק הביטוח הלאומי, מהווה בסיס להמשך ההליך. זהו שלב הכרחי לצורך בחינת הקשר הסיבתי. 2. **האתגר של קשר סיבתי מורכב (דיסקציה וסטרס):** פסק הדין מדגים את הקושי המשפטי והרפואי בקביעת קשר סיבתי כאשר גורם סיכון פיזיולוגי ידוע (דיסקציה) קיים, ובמקביל התרחש אירוע מלחיץ נפשי. * **האסכולה של פרופ' רכס (לב נ' מל"ל):** הלכה זו, שאומצה על ידי בית הדין הארצי, קובעת כי דחק נפשי חד יכול להוות גורם הדק (Trigger) לאירועים מוחיים. בית הדין האזורי מבקש לבחון האם אסכולה זו רלוונטית למקרה של דיסקציה, שאינה נובעת בהכרח ממחלה אתרוסקלרוטית. * **הדיון באסכולות המשתנות:** המומחים חלוקים ביניהם לגבי התאמת האסכולה של פרופ' רכס למקרה הספציפי. ד"ר קרני סבור כי האסכולה רלוונטית למחלות אתרוסקלרוטיות, ולא לדיסקציה. ד"ר ורבר, לעומת זאת, מוצאת כי האסכולה עדיין תקפה, ומוצאת קשר סיבתי גם מעבר ל-24 השעות, תוך הסתמכות על ספרות מאוחרת יותר. 3. **מעמד חוות הדעת של המומחים:** פסק הדין מדגים את חשיבותם של מומחים רפואיים, אך גם את האפשרות כי חוות דעתיהם עשויות להיות סותרות. בית הדין מחויב לבחון את המשקל הראייתי של כל חוות דעת, תוך התייחסות לנימוקים, הסתמכות על ספרות, והימנעות מטעויות עובדתיות. 4. **הבדיקה העובדתית של בית הדין:** למרות קיומן של חוות דעת מומחים, בית הדין לא היסס לבחון לעומק את העובדות, את טענות הצדדים, ואת הסתירות הפנימיות בחוות הדעת. בית הדין זיהה טעות עובדתית משמעותית בחוות דעתה של ד"ר ורבר (מועד הפינוי לבית החולים) והתייחס אליה כאל גורם המשפיע על משקל חוות דעתה. 5. **הבחנה בין "גורם הסיכון" ל"גורם ההדק":** אחד הפערים המרכזיים בין המומחים נובע מהבחנה זו. ד"ר קרני שם דגש על הדיסקציה כגורם סיכון פיזיולוגי משמעותי ("פצצה מתקתקת"), בעוד שד"ר ורבר התמקדה באירוע החריג כגורם הדק, שהפך את הדיסקציה הסימפטומטית. 6. **הנטל להוכחה:** בית הדין מזכיר את נטל ההוכחה המוטל על התובעת לקבוע קשר סיבתי, וכי נטל זה מחייב הוכחה בסבירות של מעל 50%. הוא גם מציין כי לא מוטל על הנתבע להוכיח "וודאות" שהאירוע לא החיש את הופעת האוטם. 7. **חידוש – התייחסות לספרות מאוחרת לעומת פסיקה קודמת:** ד"ר ורבר מתבססת על מאמרים מאוחרים יותר (2013, 2015) שפורסמו לאחר פסק הדין בעניין לב (2011), ומצביעה על כך שהם מרחיבים את טווח הזמן של קשר סיבתי בין דחק לאירועים מוחיים. זוהי דוגמה לאופן שבו המשפט הרפואי מתפתח, וכיצד בתי המשפט צריכים להתמודד עם פסיקות קודמות לאור ידע רפואי עדכני. **הכרעה ונימוקיה** בית הדין העדיף בסופו של דבר את חוות דעתו של ד"ר קרני, ודחה את התביעה. הנימוקים המרכזיים להכרעה זו היו: * **הטעות העובדתית בחוות דעת ד"ר ורבר:** בית הדין ראה בכך פגם משמעותי. * **העדר הסתברות ברורה לקשר סיבתי:** בית הדין סבר כי ד"ר ורבר לא הצליחה לבסס באופן משכנע את הקשר הסיבתי, וכי קביעתה שהאירוע החריג "החיש" את האוטם אינה ברורה מספיק. * **העדפת קביעתו של ד"ר קרני לגבי מקור הדיסקציה:** בית הדין העדיף את הסברתו של ד"ר קרני כי השיעול הטורדני הוא שהוביל לדיסקציה, ולא את השערתה של ד"ר ורבר שהדיסקציה הייתה אסימפטומטית אלמלא האירוע החריג. * **היקף הספרות לגבי דיסקציה וסטרס:** ד"ר קרני הצביע על העדר בסיס מדעי מוצק לקשר בין דחק נפשי חריג לדיסקציה, לעומת הסיכון המוכר של דיסקציה לגרימת שבץ. **מסקנות לעתיד** פסק דין זה מדגיש את החשיבות של: * **בחינה קפדנית של חוות דעת מומחים:** יש לבחון לא רק את מסקנות המומחה, אלא גם את בסיסן העובדתי, הספרותי והלוגי, ואת התאמתן לנתוני המקרה. * **התמודדות עם התפתחויות ברפואה:** בית המשפט נדרש לעדכן את הבנתו הרפואית ואת הקשר שלה לפסיקות קודמות, לאור ספרות רפואית מתפתחת. * **השפעת טעויות עובדתיות:** גם טעות עובדתית לכאורה, עשויה להשפיע באופן מהותי על משקל חוות הדעת ועל ההכרעה השיפוטית. * **הדיון בשאלת הפרוגנוזה לעומת גורם ההדק:** במקרים מורכבים, יש להבחין בין גורם סיכון קיים (פרוגנוזה) לבין אירוע ש"דחף" את התרחשותו (גורם הדק), ובחינת משקלם היחסי.