ו"ע 4800-05-19

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת במס שבח הנובעת מעסקת נדל"ן בה היו מעורבות הרפובליקה הצרפתית ומועצה אזורית. על פי חוק מיסוי מקרקעין, מוכר זכויות במקרקעין חייב בתשלום מס רווחי הון, עם פטורים מסוימים המפורטים בחוק או בתקנות. הרפובליקה הצרפתית, כמערערת, טענה כי מכירת הנדל"ן נופלת תחת פטור שנקבע בצו מנהלי משנת 1970, אשר פטר מכירות על ידי נציגויות דיפלומטיות אם לא היו למטרות רווח. המשיב, מנהל מיסוי מקרקעין, טען כי צו מנהלי זה אינו חל במקרה זה, וכי ממילא המערערת לא עמדה בתנאי הצו בדבר חוסר רווחיות. יתר על כן, המשיב טען כי כל פטור ממס חייב להיות מוזכר במפורש בחוק או בתקנות, מה שלא היה המקרה כאן. בית המשפט הסכים עם עמדת המשיב, וציין כי המערערת לא הגישה כל ראיה להוכחת אופייה הכושל של המכירה, וכי טענתם בדבר הרחבת חזית אינה תקפה. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת בדבר שיהוי, והצביע על השיהוי המשמעותי מצד המערערת בדיווח על העסקה. משכך, נדחה הערעור, וחויב המערער בתשלום הוצאות ושכ"ט עורך דין בסך 8,000 ₪.