ת"א 3574-03-10

תקציר

מדובר בתביעת רשלנות רפואית המבוססת על עילת הולדה בעוולה עקב מומים מולדים של הגב' מ.ר. (התובעת מס' 1) ילידת 06/09/85, שהוגשה על ידי התובעת מס' 1 יחד עם הוריה, הגב' נ.ר (התובעת מס' 2) ומר י.ר (התובע מס' 3) כמוטבים בנזקיה של התובעת מס' 1. התביעה הוגשה ביום 03/03/10 כנגד הנתבעת מס' 1, שירותי בריאות כללית, הנתבעת מס' 2, המרכז הרפואי העמק, והנתבע מס' 3, ד"ר גבריאל גלעד, אשר ביצעו מספר בדיקות אולטרסאונד לתובעת מס' 2. פסק הדין הקודם של בית המשפט העליון ביטל את ההכרה בעילת התביעה בגין חיים בעוולה, אך נתן הוראות מעבר לתביעות תלויות ועומדות. הואיל ותביעתה של התובעת מס' 1 הוגשה לפני תקופת ההתיישנות, היא תידון על פי פסק הדין הקודם שהכיר בעילת התביעה בגין חיים בעוולה. עם זאת, תביעתם של התובעים מס' 2 ומס' 3, שהוגשה לאחר תקופת ההתיישנות, תידחה. בתביעה נטען למעקב הריון רשלני ובדיקות אולטרסאונד שבוצעו לתובעת מס' 2, אשר לא הצליחו לאבחן את המומים המולדים של התובעת מס' 1 ולכן הריונה לא הופסק. הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה, שכן לא ניתן היה לאבחן את המומים המולדים בתקופה הרלוונטית ומעשיהם לא היו רשלניים. בית המשפט מצא כי הנתבעת מס' 1 התרשלה בכך שהפנתה את התובעת מס' 2 למעקב הריון רק 5-6 שבועות לאחר אבחון הריונה, דבר המנוגד למקובל. זאת ועוד, הנתבע מס' 3, אשר ביצע בדיקות אולטרסאונד לתובעת מס' 2, התרשל אף הוא. הוא לא ביצע בדיקה ביומטרית מלאה, שכללה מדידת שלושה ערכים בעובר, כנדרש על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת בשנת 1985. אילו היה הנתבע 3 מבצע את הבדיקה כראוי, היה מגלה בהסתברות גבוהה היעדר כליה ופגם מבני באמה השמאלית של התובע מס' 1. ממצאים אלה היו יכולים להוביל לחקירות נוספות ולאבחנה אפשרית של פגמים נוספים. עוד קיבל בית המשפט כי התובעות מס' 2 ו-3 היו פונות לבדיקות אבחון נוספות ומפסיקות את ההיריון אילו נודע להן על המומים בעובר. הראיות הראו כי שילוב הפגמים יכול היה להצדיק את הפסקת ההיריון, גם בשלב מתקדם, וסביר להניח שהיה מאושר על ידי הוועדה להפלות. לפיכך, בית המשפט הכיר בתביעתה של התובעת מס' 1 בגין הולדה שלא כדין ופסק לה פיצויים בסך 3,988,165 ₪, לאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי. טענות התובעים מס' 2 ו-3 נדחו מחמת התיישנות.