ת"א 25866-11-15

תקציר

נמצא כי הנתבע הפר הסכם פשרה הקשור להסכם מכר והסדר גישור. כתוצאה מכך, הם נדרשים לשלם לתובע את שווי תיק ההוצאה לפועל בגין שיק משנת 1997 בגין דמי תיווך, בתוספת הפרשי הצמדה מיום פתיחת התיק ועד להגשת התביעה הנוכחית. סכום זה ישולם בנוסף למע"מ החל על העסקה, ובלבד שהתובע ימציא חשבונית מס, ו-29,497 $ שהם שווי תשלום בסך 6,500$ ששילמה התובעת לנתבעים בשנת 2005. סכומים אלה יצברו ריבית על פי דין ממועד התביעה הנוכחית ועד לתשלוםם. כמו כן חויבו הנתבעים לכסות מחצית משכר טרחת התובע ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪. השופטת דחתה את טענת התובעת כי על הנתבעים לשלם את מלוא הסכום הנתבע בתביעת מס נפרדת, שכן התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לזכאותה לתשלום זה, בפרט לעניין מס הכנסה. כן נדונה תקופת ההתיישנות של התביעות, ונקבע כי התביעות אינן מיושנות. השופטת ציינה כי התובעת תרמה לעיכובים בהליך גביית החוב ולכן הריבית על החוב לא תצטבר מפתיחת תיק ההוצאה לפועל בשנת 2004, אלא ממועד התביעה הנוכחית.