ע"א 32084-05-19

תקציר

פסק הדין מקבל חלקית את הערעור. ראשית, בית המשפט דוחה את טענת המערערת כי תקבולי המשיב מזויפים שכן הטענה לא הועלתה קודם לכן. שנית, בית המשפט בוחן את הסכם שכר הטרחה שגיבש המשיב. בית המשפט מוצא כי ההסכם לוקה בחוסר בהירות ויש לפרשו כנגד המשיב, שניסח אותו. שתיקת ההסכם על השפעת הפחתת הזכיות בערעור מלמדת כי הלקוחות לא יהיו מחויבים לשלם את הסכום המקורי בתוספת אגרת בית משפט קמא. בית המשפט מפרש את הסכם שכר הטרחה כמזכה את המשיב בכ-10% מהסכום שנפסק בהליך בבית המשפט העליון, שהוא 130,000 ₪ בתוספת מע"מ. אשר לשכר טרחת הייצוג בערעור, בית המשפט מסכים עם קביעת בית משפט קמא כי יש לחשב אותם לפי שיעור המינימום המוצע על ידי לשכת עורכי הדין. נמצא כי המשיב זכאי לשכר טרחה בסך 181,030 ₪, ממנו יש לנכות את התשלומים ששולמו לאחר ההסכם השני, כך שהמערערים ישולמו למשיב 15,896 ₪. פסק הדין בעניין ההוצאות מבוטל, והמשיב חויב לשלם הוצאות ערעור בסך 10,000 ₪. לבסוף, הערבות שהופקדה על ידי המערערים תוחזר להם.