ע"פ 10778/05

תקציר

ענייננו בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בדבר דחיית בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי על ביתו של העורר. המערערת ביקשה לעכב את מתן הצו עד להכרעה בהליכי תכנון שמטרתם להכשיר את הבית. בתחילה דחה בית המשפט לעניינים מקומיים בקשה זו, וציין כי אמנם חלה התקדמות מסוימת, אך קבלת היתר בנייה בדיעבד עדיין רחוקה. בית המשפט המחוזי אישר החלטה זו, הסכים כי סיכויי הערעור להצליח קלוש וקבע כי נראה שהמערערת מעכבת את ההליך כדי להימנע מהריסה בתקווה למצוא פתרון עתידי. למרות שהכיר בהפסדים הפוטנציאליים אם הבית ייהרס לפני דיון, בית המשפט נתן עדיפות לניהול מיידי ויעיל של הצדק המתחייב מצווי הריסה. המערער טען כי התקדמות מול רשויות התכנון מצביעה על כך שצפוי היתר בנייה, דבר שאמור להצדיק עיכוב. עם זאת, המשיב טען מנגד כי מאמצים אלה אינם אלא ניסיונות לקנות זמן. בסופו של דבר החליט בית המשפט שלא להקפאת ביצוע אך התיר את המשך הליך הערעור בשל מועד הדיון המתקרב, 11.12.05, והציע שהות קצרה וזמנית עד אז. החלטה זו, שניתנה ב-27 בנובמבר 2005, מדגישה את האיזון שעל בתי המשפט לשמור בין יעילות פרוצדורלית לבין הזדמנויות של נאשמים לערער על החלטות מנהליות.