גמ"ר 1881-07-11

תקציר

הנאשם הורשע בגרימת מותו של רוכב אופניים בנהיגה רשלנית ואי הבחנתו בכביש. האירוע התרחש משום שהנאשם היה ער למעלה מ-20 שעות ולא היה ממוקד בכביש. מדובר בנהיגה רשלנית חמורה ובעבירה לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה. המחלוקת העיקרית בין התביעה להגנה הייתה האם על הנאשם לרצות עונש מאסר או עבודות שירות. התביעה טענה לעונש מאסר, תוך הדגשת עקרון ההלימה והצורך בהרתעה במקרים כאלה, במיוחד נוכח רמת הרשלנות הגבוהה הכרוכה בכך. הם ביקשו עונש של 12-15 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח, פסילה דו ספרתית, קנס ומאסר על תנאי. ההגנה, לעומת זאת, התמקדה ברשלנות הקורבן ובנסיבותיו האישיות של הנאשם, וביקשה עבודות שירות במקום מאסר. השופט הסכים עם התביעה, והדגיש כי הפסיקה הקיימת תומכת בעונש מאסר במקרה זה. עוד ציינה השופטת כי הנאשמת לא הפנימה את תוצאות מעשיה ולא הראתה חרטה. יתר על כן, החששות בדבר מעמד ההגירה של בן זוגו של הנתבע נמצאו בלתי מבוססים. בסופו של דבר נגזרו על הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל, 13 שנות פסילה מלנהוג, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 10,000 שקל. השופט הגיע למסקנה כי יש צורך בעונש מחמיר כדי להרתיע מפני נהיגה רשלנית וחסרת אחריות, שהפכה לסוגיה חמורה במדינה.